מיגון כלי רכב

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: האם חייבים למגן שמשות של כלי רכב או שעדיף לבטוח בד', שהרי "שלוחי מצוה אינם ניזוקים"?

תשובה: באופן כללי, בטחון בד' אינו פותר מן האחריות של "ונשמרתם לנפשותיכם". בטחון בד' אין פירושו לנהוג בחוסר אחריות ולסמוך על הנס, אלא פירושו להאמין שהעולם אינו הפקר וכל מה שקורה, בין טוב בין לרע, שייך לסדר ההנהגה האלקית.

אך כל זה שאסור לסמוך על הנס נאמר לגבי סכנה קרובה וממשית. אבל כאשר חשש הסכנה הוא רחוק מאד, על זה נאמר: "שומר פתאים ד'" (תהלים קטז, ו), ומותר לסמוך שלא יארע מכשול. למשל, שלוש נשים: קטנה, מעוברת ומניקה, שקיים סיכון מסויים לחייהן או לחיי עובריהן אם תיכנסנה להריון – בכל זאת אינן חייבות לעשות דבר כדי למנוע זאת, "ומן השמים ירחמו, שנאמר: 'שומר פתאים ד'" (יבמות יב ב), זאת מפני שהסיכוי, כי תהרנה, הוא קטן.

כמו כן: "ביומא דאיבא ויומא דשוחא לא מהלינן ביה... והשתא דדשו בזה רבים, שומר פתאים ד'" (שם עב, א), כלומר: אף על פי שביום מעונן או ביום של רוח דרומית ,יש סכנה בקיום מצוות מילה, בכל זאת כיון שכבר התרגלו בזה, מלין. וזאת דוגמה לכך שלא רק את עצמו מותר להכניס לחשש רחוק של סכנה ,אלא אף מישהו אחר, ולא רק שמותר למול אלא חייב למול, ולא יכול להתלות בסכנה כיון שרחוקה היא (ע' ב"י רסב בשם ר' מנוח דלא כנ"י בשם ריטב"א בשם רבו).

ואולם לכאורה, הגדרה זו "שכבר התרגלו לזה" הינה מוזרה, כי מה שקובע הוא האם זה חשש קרוב או חשש רחוק, והשאלה אם התרגלו או לא אינה מעלה ואינה מורידה (אבל עיין תפארת צבי לרבי צדוק הכהן מלובלין יו"ד סי' צא). לכן יש לפרש, כי הכוונה היא שקשה להגדיר באופן מדוייק מה נקרא סכנה רחוקה ומה נקרא סכנה שאינה רחוקה, וקנה המידה היחיד הוא איך מתנהגים רוב בני האדם. בני האדם, כרובם, בוודאי אינם סתם הרפתקנים המחפשים חוויות של סיכון.

וכן כותב הגרא"י אוטנרמן: "בכל דבר שהעולם נוהגים לעשות כן ולא לחוש, מותר לאדם לסמוך על 'שומר פתאים ד', כי מה שקצרה יד האדם לדעת ולהזהר ממנו, הקדוש ברוך הוא שומר עליו, שהרי בכל חלל העולם ישנם דברים שיכולים לגרום סכנת נפש ואין להחמיר על עצמנו להמנע מכל אלה" (שו"ת שבט מיהודה עמ' נא).

גם ספר "שם אריה" מביא ראיות לגבי דברים שהם מנהגו של עולם ואין לחוש להם אלא לסמוך על רחמי שמים. הולכי מדבריות וימים, למשל, צריכים להודות לד' אחרי חזרתם מפני שיש סכנה בדרכים אלו, ובכל זאת מותר ללכת במדבר ולפרוש בים.

גם מלחמת רשות לא נאסרה מפני הסכנה, והכל משום שכך מנהגו של עולם לעשות (קרבן נתנאל רא"ש ע"ז, פ"ב סי' יב, ס"ק כ).

בסיכום: האיסור לסמוך על הנס מתייחס רק לסכנה שכיחה (קרבן נתנאל שם), ולא במקרים שהנסיון מראה שרבים עברו ולא ניזוקו (שו"ת ציץ אליעזר טו לט). גם בדברי רשות (שאינם מצוה) סומכים על 'שומר פתאים ד'' (ערוה"ש יו"ד רסג ה) ובוודאי כך היא המידה הנכונה, שאם נתחיל לחשוש מכל דבר ,לא נעשה מאומה ונשקע בעצלות גמורה, ולא נעבור את סף ביתנו בתואנה של פחד מסכנות; "אמר עצל: שחל בדרך, ארי בין הרחובות" (משלי כו, יג).

בנדוננו, שרבים דשים בזה, ואנו רואים שרבים נוסעים בכבישי יש"ע ואינם ניזוקים, מותר לסמוך על 'שומר פתאים ד'' גם אם הנסיעה היא לצרכו ולהנאתו.

ולכן אין חובה למגן חלונות הרכב והמחמיר תבוא עליו ברכה, כמו בכל עניין של חומרה.