מי קודם – מחבל פצוע קשה או אזרח פצוע פחות קשה?


 הרב שלמה אבינר

 

שאלה: האם נכונה ההחלטה שאם יש התלבטות במי לטפל במחבל פצוע קשה או באזרח פצוע קל ,צריך לטפל בפצוע הקשה, כלומר במחבל?

תשובה: על זה נאמר: "ואבדה בינת חכמיו ". כי מחבל הוא חייב מיתה ויותר מזה, הוא אדם מת, גברא קטילא, יש לו דין רודף ,ורודף מצווה על כל אדם להורגו. וכל המקדים זכה. ולא שהוא חייב מיתה ע"י בית דין אלא ע"י כל אדם.

מדוע יש לו דין רודף? הרי כרגע אינו יכול לעולל מאומה?

שני נימוקים שכל אחד מספיק:

א.      בגלל שמחבל אינו רוצח נקודתי שיש לו טינה כנגד אדם פלוני ואחרי שביצע זממו הוא חוזר להשקט, אלא הוא רודף את כל עם ישראל ,רוצה להרוג יהודים ,וברגע שהוא נשאר בחיים ,סכנתו ממשיכה. מבחינה סטטיסטית חמישים אחוז מהמחבלים המשוחררים  שוב מעורבים ברצח. 

אז לאדם הזה יש  דין רודף, דין מסכן יהודים, לכן הוא אדם מת, גברא קטילא וחייבים להרוג אותו ובוודאי לא לטפל בו.

ב.     עונשי התורה מבוססים כדברי הרמב"ם במורה נבוכים על הרתעה. לא מעוניינים להעניש אנשים, אלא מעונייננים שהם לא יחטאו ולא ייענשו.

אם המחבל יודע שהוא אדם מת זה מרתיע. אם הוא יודע שאולי הוא יטופל ואח"כ ישב בבית הסוהר, שם הוא יקבל קורס מהאוניברסיטה בכתב וכשיצא הוא יתקבל  כגיבור לאומי - אז גורם ההרתעה נחלש. חייבים להרתיע למען יראו ויראו ולא יזידון עוד.

מסיבות מסוימות כן מטפלים במחבל פצוע, עכשיו לא המקום לפרט מדוע, אך אין לעשות זאת על חשבון פצוע חף מפשע. הוא הקרבן וכיצד הרוצח קודם לו?!

אדם שאל אותי: אני רופא  ורוצים לראיין אותי. אמרתי לו את שני הנימוקים הללו, אלו נימוקים כלל אנושיים.

הכלל הראשון של הרצידיביסט – החוזר על פשעו. וגם הנימוק השני של ההרתעה.

ענה לי: אך אומרים לי אתה רופא אתה לא פוליטיקאי אתה לא איש צבא, אל תתערב! מה לענות?

הצפייה היא שרופא לא יהיה רק ידען, אלא  יהיה אדם חושב המכונה אינטלקטואל. אינטלקטואל הוא אדם שחושב שלנוכח עוול וסבל,  ניכנס למאבק, נוקט עמדה, מעורב,  מגוייס.הידע של  האדם  מחייב אותו אנושית להסיק מסקנות ולהאבק. אחרת כל העולם יהיה מלא עוול וסבל.

פעם הקימו וועדה לדון את פשעי האמריקאים בויאטנם, ובראש הוועדה שמו את הפילוסוף הצרפתי סרטר. אמרו לו :מה זה נוגע לך, מי אתה בכלל? אמר, אני פלוני אלמוני, זה מה שאני, ובתור פלוני אלמוני מותר לי להביע דעה, ואני חייב להביע דעה.  הרי האמריקאים מקבלים כללי מוסר מסויימים.  כך הם דנו את הגרמנים בנירנברג. אם כן אותם כללי מוסר מחייבים גם אותם.

ובכלל, כל רופא נשבע שבועת היפוקראטס, ושבועה זו אומרת: אני חיייב לרפא כל אדם. אז מדוע לא לרפא אדם שלא עשה דבר? בגלל שיש שם מחבל?  המחבל פוטר אותו משבועת היפוקראטס? צריך לעזור לאנשים.

אגב, הוא למד רפואה, ואינו יכול לטעון: אני מרפא רק את מי שישלם לי הרבה כסף. אי אפשר להיפטר מלרפא אדם עני רק כי אין לו כסף.

מה שיש בארץ שר"פ ,שירות פרטי, זו שערוריה מבחינה מוסרית. זה רפואה רק לעשירים? אז יש לי חבר מהסניף, פרופסור שהוא ראש וועדה  שיצא בתקיפות נגד השר"פ אז עקב צימצומים הוא פוטר... אך יישר כח לו.

אותו פצוע חובה עליך לרפא אותו, ואתה נמנע כדי  לטפל ברוצח?! איזה הגיון רפואי יש לטפל ברוצח על חשבון חף מפשע?! כמו כן אי אפשר לומר לרופא אתה לא מחליט. הרופא הוא לא רק ידען, אלא  בעל מקצוע מיוחד להציל אנשים, אז יש לו אחריות מוסרית גבוהה.

זו באמת החלטה אומללה, גם מבחינת ההלכה גם מבחינת המוסר הכלל אנושי הישר של דרך  ארץ שקדמה לתורה, הבינה הטבעית והמוסר הטבעי.

לפעמים אנשים מתבלבלים, חז"ל אומרים ששאול חמל על אגג ולא חמל על כהני נוב.

אינטלקטואל אין לו כח, אין לו צבא ומשטרה וחוקים, אך יש לו כח אחר, זה כח הדיבור, כשהוא מוחה וצועק ובסוף זה משפיע.

 אנשים הם לא רובוטים. לכל אדם יש חוש מוסרי. כמובן צריך ענוה. אדם לא יודע את הכל ולא יתן הוראות  לרב הראשי. אבל עקרונית אדם צריך להפעיל שכל טבעי ובינה טבעית ואי אפשר לצוות: אתה רופא עשה מה שאומרים לך.  צריך להפעיל חוש מוסרי, חוש ישר.