בין מרן הרב קוק לרב גינזבורג

שלמה אבינר

ש: יש תלמידי מרן הרב קוק שמתעניינים בהגותו של הרב יצחק גינזבורג, קוראים ספריו, מקשיבים לשיעורים, ומוצאים הרבה קוים מקבילים, כגון ביחס לארץ ישראל. זו אותה שיטה?

ת: לא. אלו שתי שיטות שונות. כמובן שיש דברים משותפים. הרי זה תורה וזה תורה, אז מוכרחים להיות קוי דמיון. אבל הרב גינזבורג הוא חב"ד.

ש: אבל, למיטב ידיעתי מרן הרב קוק לא התנגד לחב"ד?

ת: הוא לא התנגד לכל דבר שהוא תורה, ומצא בכל השיטה את הנקודה החיונית וצירף הכל לבנין שלם של אחדות כוללת. אך בודאי שמרן הרב קוק לא הצטמצם בחב"ד. פעם תלמיד שאל את רבנו הרב צבי יהודה מה דעתו על חב"ד. השיב: זה חלק מן היהדות. שוב שאל: ומה הבעיה של חב"ד? השיב: שהם חושבים שהם כל היהדות.

ש: מה ההבדל היסודי בין מרן הרב לחב"ד?

ת: כאשר הגיע מרן הרב קוק לארץ, הלך רבי דוד הכהן, הנזיר, כל הלילה ברגל מירושלים לחברון כדי להקביל את פניו, ושמע שם שיעור ממנו. אמר לו הנזיר: "אם כן, מה שהרב אומר, זה כמו חב"ד". חייך מרן הרב ואמר לו :"אני בונה האומה".

ת: חב"ד לא בונים אומה?

ש: הרב הלל צייטלין כתב מאמר בשם "הקו היסודי בקבלה של הרב קוק" ,בו הוא משווה את קבלת האר"י, קבלת הבעל שם טוב, קבלת חב"ד וקבלת הרב קוק. רבינו הרב צבי יהודה אמר שמאמר זה נכון באופן כללי ושהוא קלע אל הנקודה ,אלא שיש להוסיף קבלת הגר"א. אם כן, אומר הרב הלל צייטלין, האר"י דיבר על האור האלהי שבעולמים, הבעל שם טוב ובעקבותיו בעל התניא הוריד את האור לתוך האדם. רבנו הרב צבי יהודה הוסיף שהגר"א גילה את האור האלהי שבתורה. ולבסוף, מרן הרב קוק גילה את האור האלהי שבאומה (ספרן של יחידים 235).

ש: ויש סתירה בין בנין היחיד לבנין האומה? האם אלו אינן מלאכות משלימות?

ת: ודאי. גם לבנות אדם יחיד, זו מלאכה גדולה. אך לבנות אומה, היא מלאכה לאין ערוך קשה ומסובכת. לשם כך נשלח מרן הרב: "אני בונה האומה".אך בל נחשוב שהוא אינו בונה את האדם, את היחיד. אדרבה,הוא בונה אותו עוד יותר. בשביל להיות חלק של בניין האומה ולא רק אוסף של יחידים, האדם צריך להיות הרבה יותר מלא תורה ומשנה, גמרא ושולחן ערוך, יראת שמים ומידות טובות, קדושה וטהרה, מסילת ישרים וחובות הלבבות.

ולא פחות מזה, תחיית האומה צריכה גם להחיות את היחידים שיהיו לעילא ולעילא,

כדברי מרן הרב: "אם התחייה הלאומית לא תחדש לנו הארה בתפילה, הארה בתורה,

הארה בדרכי המוסר והקשבת האמונה, איננה עדיין תחיה אמתית" (מאמרי הראיה 414).

ש: וחב"ד לא מעוניינים בבנין האומה?

ת: הם מתנגדים לתחית האומה בארצה עתה. יש לחכות למשיח. כאשר הופיעה הציונות, האדמו"ר החמישי, הרש"ב היה בין גדולי ישראל שנקטו עמדה מאד חריפות נגד. הוא החליט שהיא יותר מסוכנת מההשכלה וההתבוללות, כי לדעתו המשכילים יודעים שהם טועים, לכן יש סיכוי שיעשו תשובה, אבל הציונים חושבים שהם צודקים, לכן אין להם תקוה.

ש: אז אם הרש"ב התנגד לציונות, מה הוא הציע?

ת: הוא הציע "משיח עכשיו". כמו שהציונים פעלו במסירות בדחיפות ובמיידיות, כך לדעתו יש לפעול במסירות, בדחיפות ובמיידיות לממש בואו של משיח.

ש: זה גם כיוונו של הרב גינזבורג?

ת: כן. הוא החשיב את הרבי האחרון למשיח, ואחרי העלותו למרומים של הרבי ,חתם על "פסק דין": "יחי אדוננו מורנו ורבינו מלך המשיח לעולם ועד", ואשר זהו סיכומו: "סכום פסק דין. על פי הרמב"ם ושיחות קודש מהרבי מליובאוויטש, הננו פוסקים להלן: אנו פוסקים בזה שהרבי מליובאוויטש נביא (וכבר נתקיימו דברים שניבא), והוא המלך המשיח, וע"כ מחוייבים אנו לשמוע בקולו בכל אשר יאמר, ויתגלה אלינו מיד ממש". מיד ממש!

ש: גם הרבי האחרון התנגד לציונות?

ת: ודאי. הוא התנגד חריפות לאמונה שעכשיו אתחלתא דגאולה, וקבע שאנו
עדיין בגלות, והגאולה תתחולל דווקא על ידי משיח.

ש: אבל היה לו יחס חיובי למדינה?

ת: לא בדיוק. הוא ראה בקום המדינה נס אלהי, וכן במלחמת ששת הימים, אשר מטרתם לעורר אותנו לכך שאנו ראויים לגאולה תיכף ומיד, אך זאת הגאולה תבוא רק על ידי המלך המשיח.

ש: וזו גם דעתו של הרב גינזבורג?

ת: כן. הוא אינו רואה קדושה במדינתנו. אלא בודאי רואה קדושה באדמת ארץ ישראל, ושואף להתנתק בהדרגה ממדינתנו ולהקים מדינה חדשה שתהיה קדושה. זו תפיסתם של הזרמים החרדים הרדיקליים.

ש: והוא מעריך את מרן הרב קוק?

ת: בודאי, אך רק בתור איש פרטי, אשר לו כח גדול של אהבת ישראל שמתאים ליחס אל אנשים פרטיים, אך כאשר עסק בכלל ישראל, הוא טעה, כמו אהרן הכהן בחטא העגל, כפי שהוא מסביר באריכות בספרו "קומי אורי": אהרן... הוא הקשוב יותר למה שעולה מתוך העם, מלמעלה למטה, והנוטה לזהות מהלך אלקי במה שיוזמים בני ישראל מתוך המציאות. אכן, דווקא בשל תכונה זו, עלול אהרן עצמו לפגום וליפול עד כדי כך שהוא בונה את העגל עבור עם ישראל, ובוודאי שהוא עלול להקים עליהם מלכים שיש בה ממד של עבודה זרה" (עמ' קנח).

ש: ולדעתו גם מרן הרב קוק עשה עגל...?

ת: כן, התנועה הציונית. "כי אהבת ישראל שלו העבירה אותו על דעתו ומשום כך טעה ביחס למפעל הציוני ומחולליו" (שם)."בכללות היתה זו תנועה של רשעה, והתוכן הפנימי הטוב איננו אלא כוונותיהם הטובות והרצויות וקרבת התשובה הנשמתית, של הפרטים ש'נשבו' בתוך המהלך הזה. וביחס לתורתו של הרב קוק – אהבת ישראל האמיצה, הבאה עם הכנה עמוקה לנפשו הפנימית של האדם, צריכה להיות דווקא ביחס לפרט (כפי שכתב הרב קוק עצמו חלק מכתביו, כ'יומן אישי', לפני שהורה לערוך אותם בלשון רבים, כמתארים את חוויות הציבור), בעוד שביחס אל הכלל התייחסות כזו טועה ומטעה, ואף מעניקה כח נוסף דווקא לדרכים הטמאות והאסורות (וכביכול נופחת רוח חיים בעגל הזהב, הדומם מצד עצמו" (שם קס).

ש: לדעת הרב גינזבורג מרן הרב קוק מתאים לפרט ולא לכלל?

ת: כן. הוא כותב: "העומק הפיוטי שחושף הרב קוק בדבריו גורם טלטלה לנפש הפרט, ויכול לעורר את הטוב שבה להתגלות ולהפציע, ולעורר לתשובה – אך הסגנון הזה עצמו 'מפספס' כאשר הוא מנסה לגעת בכלל האומה" (שם). והוא מוסיף שהוא אפילו מזיק.

ש: אז, אם לא מרן הרב קוק, מי הוא המתאים להנהיג את הכלל?

ת: הרבי מלובביץ האחרון בהמשך לריי"צ. "...בן דורו של הרב קוק – הרבי הריי"צ מליובאוויטש – אשר (עם שזיהה את החסרונות החמורים במפעל הציוני, ואת עתידו הכושל והמזיק) עסק בחזון 'לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה' והחל להעמיד על תילה את מלכות בית דוד (שמנהיגה ומורה דרכה המובהק והמשיחי ביותר הוא כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש. אשר 'נמשח' על ידי חותנו, כפשוט)" (שם קנז). לדעתו של הרב גינזבורג, מרן הרב קוק הוא בחינת אהרן, והריי"צ ובעקבותיו הרבי האחרון הוא בבחינת משה רבנו.

ש: בסיכום?

ת: ללמוד הרבה את כתבי מרן הרב קוק אצל תלמידיו הנאמנים.