מכינות קדם-צבאיות

 הרב שלמה אבינר


 
ש: יש לפקפק בערכן של המכינות הקדם-צבאיות, כי הרבה מהתלמידים, כאשר מגיעים לצבא, חדלים להיות דתיים?

ת: קודם כל, יש לבדוק מה זה הרבה.  ויש גם לבדוק אם היו הולכים ישירות לצבא, היו נשארים דתיים.  אלא חלק גדול נשארים דתיים, ועוד חלק נשארים קצת דתיים, וגם אלה שהופכים לחילוניים אינם אנטי דתיים אלא מפוייסים ביחס לתורה.

בכלל יש לדעת, שעד היום הזה, אף אחד עוד לא מצא תחבולה למנוע אנשים מלחטוא.  גם הנביאים שלנו לא ידעו כי לו ידעו היו מונעים חורבן בית ראשון ובית שני.  וגם משה רבנו לא ידע, כי לו ידע, היה מונע חטא העגל וחטא המרגלים ועוד חטאים.

אלא המכינות עושות כמיטב יכולתן, וכל התלמידים מתקרבים לתורה, אחד יותר, אחד פחות.  לזכור שהם מגיעים למכינה במצב דתי לא פשוט. 

אבל אם יש למישהו עצות כדי לשפר, הוא יתקבל בשמחה.  כמובן, בתנאי שהוא מוכן להיכנס לעובי הקורה.  וכבר שאלו למה משה רבנו קיבל דווקא את עצת יתרו.  וכי אף אחד לא חשב על זה לפני כן?  אלא ודאי היו באים אל משה רבנו כל יום עשרות אנשים ומאות אנשים עם עצות שונות ומשונות, כדרכם של אנשים שאינם אוהבים לטרוח בעצמם אבל אוהבים לתת עצות לאחרים.אלא  ש"הוקשה הדבר ליתרו", כדברי רש"י שמות יח יג, הוא לקח אל הלב, ונכנס אל עובי הקורה, לכן משה רבנו שמע לעצתו.

ש: הנוער בדור שלנו מורד בעול, ומחפש רק הנאות, והמכינות הקדם-צבאיות מחזקות מגמה זו, מאפשרות חופש מופרז בלי שום דרישות, ובכך הן שותפות להידרדרות.

ש: גם זה לא נכון.  בכל המכינות דורשים סדר ומשמעת וקובעים גבולות עד כמה שאפשר, כי אם ידרשו יותר מזה, התלמידים יעזבו.

בכלל יש מחלוקת ישנה בין חסידי החופש לבין חסידי הכפיה.  חסידי הכפיה קובלים: עם החופש שלכם, הרסתם את כל הדור.  וחסידי החופש משיבים: להיפך, עם הכפיה שלכם, עוררתם תגובה נגדית והרסתם כל חלקה טובה.  והאמת היא באמצע, כפי שכותב מרן הרב קוק בספרו אורות הקודש חלק ג, שזו חכמה המחנך לדעת מתי לתת חופש ומתי להפעיל כפיה (ועיין באריכות בספר חינוך באהבה, חלק ב, גיל ההתבגרות ).  וכבר אמר הרב שמשון רפאל הירש: מחנך צריך לומר הרבה כן ומעט לא, אך כאשר הוא אומר לא, זה לא.

כמובן מכינות מעורבות בנים-בנות אינן טובות, אבל החילוניים ממילא חיים כך ולא שואלים אותנו.

ועתידים כל ישראל לחזור בתשובה.