תפקיד האיש בלידה

הרב שלמה אבינר



ידידי היקר! מזל טוב!

ילד, זה שמחה גדולה. יחד עם זאת, זה קושי גדול לאשתך, וצריך לקחת חלק.

בכלל, בכל ענייני הבית צריך לקחת חלק ולהיות שותפים. אמנם, בלידה לכאורה קשה להיות שותף. אבל זה לא נכון.

נתחיל בדברים מעשיים. האם להיות בחדר לידה או לא? תשובה: מה שאשתך רוצה. אם היא רוצה שתהיה, תהיה. אם היא לא רוצה שתהיה, אל תהיה. אי אפשר לדמות אשה לאשה. אם היא רוצה שתחזיק לה יד, תחזיק לה יד. כמובן, כל זמן שמותר להחזיק יד. יש שלב, שאי אפשר, על פי ההלכה. אך כל זמן שאפשר, תחזיק לה יד. אם היא לא רוצה, אז לא. אותו דבר לגבי צניעות. צריך בצניעות. יש רגעים, שאי אפשר להחזיק לה יד, וגם אי אפשר להסתכל במקומות מכוסים.

צריך לעודד ולחזק אותה. אמנם בעלים לא כל כך בנויים לדבר ברכות, בעדינות ובאהבה. טוב, זו ההזדמנות לעשות תשובה. לעודד ולחזק. מה לומר? זה דבר אישי. צריך להכין שעורי בית מראש. קצין קרבי באמצע הקרב אינו מתקשר למפקדו ושואל מה לעשות. זה היה עליו ללמוד לפני כן. גם אתה בעל יקר, היית צריך לדעת, לפני כן, מה מחזק נפשית את אשתך. לאו דווקא בשביל הלידה, אלא בכלל. עליך לדעת.

מעשה באשה שחזרה הביתה, וסיפרה לבעלה: איחרתי לעבודה וצעקו עלי. תגובת האיש: מחר תצאי בזמן. היא הרי יודעת שצריך לצאת בזמן! אלא, היא רוצה מילים של נחמה. סיפור דומה: אישה חוזרת הביתה: כואב לי הראש. נורא. תגובת האיש: יש שם אספירין בארון! היא יודעת שיש אספירין בארון. היא רוצה מילים מתוקות. זה חשוב. צריך ללמוד. לכן, בזמן הלידה, אם אשתך רוצה שתהיה בפנים, תהיה בפנים. אם היא רוצה שתהיה בחוץ, תהיה בחוץ. זה כמו ששואלים לגבי לידה בשבת, מה עדיף? לנסוע עם אמבולנס? מונית? רכב פרטי? תשובה: מה שנוח לה. גם ככה קשה.

צריך גם להבין את הסוד השני: לידה היא דבר קשה. לא תמיד. אבל לפעמים. גם הריון הוא דבר מאוד קשה. לפעמים הוא חגיגה גדולה. אבל גם קושי. בחילות. בחילות הן דבר בלתי נסבל. אין ממש טיפולים נגד זה. לפעמים האישה צריכה לשכב בשמירת הריון. לכן, גם בזמן ההיריון צריך להיות איתה. לפעמים היא עצבנית ולפעמים אינה רוצה שיתקרבו אליה. מעצבן אותה. אז צריך להבין את זה.

ישנה שאלה הלכתית. האיש מצווה על פריה ורביה. האישה אינה מצווה. אז איך האיש יוליד בלי אישה? ולמה היא לא מצווה? מסביר רבי מאיר שמחה מדווינסק, בספרו 'משך חכמה' על התורה, על הפסוק פרו ורבו שהיריון ולידה הם דבר קשה והתורה אינה כופה על דבר קשה. היא מלהיבה, מעודדת, אך אינה מצווה. אז אם היא לא מצווה את האישה כיצד יהיו ילדים? אז כנגד הקושי, השם נתן בה חשק לילדים. כך נוצר איזון בין החשק לקושי. הוא כותב זאת על הפסוק פרו ורבו שבפרשת נח (בראשית ט ז ) אחרי שנאמר לחוה אמנו "בעצב תלדי בנים" ,כלומר שההיריון קשה. לעיתים מלווה בפחדים: התינוק כן זז או לא? וכן יש פחד מפני הלידה.

גם אחרי הלידה, זה לא קל. לפעמים יש דיכאון אחרי לידה אצל נשים רבות. צריך לדעת לזהות אותו ולא לומר לה: די תפסיקי להיות בדיכאון תתעודדי ותתחזקי! זה לא הולך ככה. אלא מה צריך? צריך טיפול מקצועי. לא צריך להיבהל. זה לא סוף העולם. אך צריך טיפול מקצועי, כלומר פסיכולוגית. בלי זה, אי אפשר. לפעמים זה לא בלידה הראשונה. הדיכאון מגיע בלידה השנייה או השלישית. לא כל דבר הוא דיכאון. לפעמים סתם קשה. יש דיכאון שעובר מהר ויש שלא. צריך להיות עם האצבע על הדופק. זה כמו אצל חייל, שיש לו טראומה אחרי הקרב , הלם קרב. גם פה בלידה זה הלם קרב. זה מאוד קשה. זה גם קושי פיזי וגם חרדות בלתי פוסקות, שמא זה לא יילך. חרדות מודעות ולא מודעות.

לכן, תמיכה! לכן, אתה האיש, צריך להיות מודע לקשיים האלה ולתמוך באשתך. בהיריון ,בלידה ולאחר הלידה. לפעמים, כואב אחרי לידה. לפעמים האם עבר טראומה, הלם. לפעמים התינוק סוחט כוחות וכל הזמן צריך להניק אותו וכל הזמן הוא בוכה. אם הוא בוכה, זה לא אומר שהוא חולה. צריך לבדוק. האיברים הפנימיים שלו מתארגנים וצריך לטפל בו יומם ולילה. האימא בקושי ישנה.

שמא תאמרו: אז למה ד' סידר שיהיה קשה? תשובה: "בעצב תלדי בנים" כדי שתאהבי אותם. כי אוהבים את מי שמשקיעים עבורו. רגילים לומר: אני אוהב את מי שנותן לי. נכון, כך צריך להיות. אבל יש גם אהבה, לא למי שנתן לי, אלא למי שאני נותן לו. האימא נותנת המון השקעה ומסירות לתינוק שלה. היא מוכנה להשקיע. ככל שהיא משקיעה, יותר היא אוהבת אותו.

אבל האבא, שלא משקיע הרבה, אינו אוהב הרבה. הוא אוהב כשהתינוק חמוד, אבל כשהוא בוכה, הוא מעצבן. זה בגלל שהאבא לא השקיע.אז הוא צריך להשקיע. להשקיע, כי הוא אוהב. להשקיע, כי הוא אוהב את אשתו. צריך לעזור, כמה שאפשר. לקום בלילה, להרים כשהתינוק בוכה.

כמובן, אם האישה רוצה משככי כאבים בזמן הלידה, צריך לתת. באה אלי אישה: בעלי לא מסכים שאקח אפידורל.שאלתיו: למה אינך רוצה? - כי כתוב "בעצב תלדי בנים". אמרתי לו: אין בעיה. כשאתה תלד, אל תיקח אפידורל. בנוסף לכך אל תדאג, גם אחרי האפידורל, יכאב לה. ..

אם כן, האיש צריך לפנק הרבה מאד את אשתו. לא רק בלידה, אלא כל תקופת ההיריון, אם הוא קשה. לא תמיד הוא קשה. יש נשים שעוברות את ההיריון בקלות. לפעמים זה קשה. בזה שאתה תומך, יש לך חלק בהיריון ובלידה. לא רק חלק מעשי, אלא חלק נפשי ורגשי .

כשנולד בן, מברכים הטוב והמיטיב. לא על בת. כי הטוב ומיטיב, נאמר על טובה גשמית. לבן יש ערך כלכלי- הוא יעבוד. כשאין ערך כלכלי, לא מברכים הטוב ומיטיב. אבל בפעם הראשונה, שרואים את התינוקת, מברכים שהחיינו. כי על חברו שלא ראו שלשים יום, מברכים שהחיינו. את הבת הוא לא ראו שלשים יום לא ראו אף פעם. אז בפעם הראשונה שרואים אותה, מברכים שהחיינו, אחד משניהם, האבא או האימא.

שאלה: מה העשייה של האיש? מה הוא יכול לעשות בשעת לידה ממש?

תשובה: הוא באמת די חסר אונים. אם הוא בתוך החדר לידה, אז הוא תומך בה. אם הוא מחוץ לחדר לידה - יאמר תהילים. תהילים הם עזרה גדולה. במיוחד אם האשה יודעת שהאיש אומר תהילים.

שאלה : מתי האשה נאסרת?

תשובה: יש בזה שיטות שונות וכל אחד ישאל את רבו.

לפעמים, האישה מאוד זקוקה לחיבוק ונישוק, אבל אסור. אסור זה אסור. גם עיסוי אי אפשר.

שאלה:כדאי דולה?

תשובה: פינוק מיותר. אין צורך. גם אין צורך שהבעל יהיה שם. אך אם היולת רוצה, אז הכל כרצונה. אבל הרבה דורות לא הייתה דולה. היו זמנים, שהאחות הראשית של שערי צדק, התנגדה בכל תוקף לדולות. אבל אי אפשר- להילחם נגר יולדות. מבחינה רפואית נפשית זה פינוק. יש מקרים יוצאים דופן: אם האישה היסטרית. אגב, המילה היסטרי, תרגומה: רחם. הטיפשים חשבו שרק נשים הם היסטריות, וייחסו את ההיסטריה לרחם.

צריך לתמוך ולעודד, גם אחרי לידה. לפעמים האימא מנהלת רומן עם התינוק והאבא מקנא. זה נראה מוזר. אך כך זה. פתאום לאימא אין זמן לאבא. והוא מעוצבן. אז האיש צריך להתאזר בסבלנות. עכשיו זה לא התור שלו. התור שלו - הלך. היה התור שלו. ולכן, שייתן לאשתו לעשות מה שהיא רוצה, כי היא עברה דבר קשה. אז שיבין, שהיא מתרפקת על התינוק. היא הקריבה הרבה בשביל התינוק. אז מותר לה. כמו שמכבדים חייל שחוזר מהקרב. למה? כי הוא מסר נפשו בקרב ולעיתים יש לו טראומה ,אז צריך להבינו את . גם פה זה קרב קשה. לכן, התינוק, זה התור שלו עכשיו. לפעמים אישה בהריון לא רוצה קשר עם בעלה, וגם אחרי לידה לפעמים לא רוצה קשר איתו. אז הוא יוצא מן הכלים. אךזאת התרומה שלו שלא יצא מהכלים. שלא ילחץ עליה. שלא יהיה ברוגז איתה. אז התרומה שלו, זה להבין אותה, שלא יהיה מעוצבן. כי היא לא פנויה פיזית ונפשית בשבילו. והוא מעוצבן. אז זה יהיה חלקו שלא יהיה מעוצבן..אלא יאהב.