מי שהכיר את הרב נחמיה, לא רק התאהב בו, אלא התאהב בתורה

הרב שלמה אבינר

[דברים באזכרת שלושים]

 

לעילוי נשמת ידידי ורעי, הרב נחמיה לביא, לכבוד המשפחה, לכבוד הקהל הקדוש,

הוא עלה למרומים על קידוש השם. הסתכן בשביל הזולת, אבל לא רק בשביל אדם פרטי אלא בשביל האומה, כי מי שבא לרצוח לא היה אדם פרטי שבא לרצוח אדם פרטי ,אלא אויב האומה שבא לפצוע את האומה. לכן הרב נחמיה נפל כלוחם, כחייל, בלי מדים.

מסירות נפש על קידוש השם היא המדרגה הכי גבוהה של אדם. אבל אומר הרמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ה, שיש גם קידוש השם בחיים, לא רק במוות. מה זה קידוש השם בחיים? זה אדם שלומד תורה וזה בא לידי ביטוי במעשיו. לעומת זה, חילול השם, הוא אדם שלומד תורה אבל אין דיבורו בנחת, הוא מעליב, הוא פוגע, הוא מדבר לשון הרע. ואין משאו ומתנו באמונה, הוא לא ישר בעסקים. מה הבריות אומרות? אוי לו למי שלמד תורה, אוי לו לאביו שלמדו תורה, אוי לו לרבו שלמדו תורה, פלוני שלמד תורה, ראו כמה מקולקלים מעשיו וכמה מכוערים דרכיו, ונמצא שם ד' מתחלל.

אבל אם אדם לומד תורה ודיבורו בנחת עם הבריות, ומשאו ונתנו באמונה, מה הבריות אומרת? אשרי מי שלמד תורה, אשרי אביו שלימדו תורה, אשרי רבו שלימדו תורה, פלוני שלמד תורה, ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו, ונמצא שם ד' מתקדש, שנאמר: "ויאמר לי עבדי אתה, ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיהו מט ג), ונאמר: "ואהבת את ד' אלוהיך, שיהא שם שמים מתאהב על ידך" (דברים ו ה). כי שם ד' מתאהב לאו דווקא על ידי שאדם אומר דיבורים של תורה וכותב דברים של תורה. זה שלב ב'. אבל שלב א' הוא בגלל שהוא תורה. גופו תורה, נפשו תורה, רוחו תורה, נשמתו תורה. הוא תורה. אנשים אומרים: זו תורה, ואז מתאהבים בתורה (יומא פו א).

מי שהכיר את הרב נחמיה, לא רק התאהב בו, אלא התאהב בתורה. אמר לעצמו: אם זו תורה אז גם אני רוצה תורה.

זה מזכיר לי סיפור, שפעם סיפר לי חבר, רב מחנך: הייתי במילואים, באו אנשים, חרדים טובים, לשמח את החיילים. אמרו דברי תורה, נתנו שתיה, רקדו, שימחו, חיזקו את הרוח, רוממו. שכבתי במארב בדיכאון, אמרתי לעצמי: טוב מאוד שהם עושים את זה, אבל למה אני לא עושה את זה? הרי גם אני מחנך, גם אני רב. למה אני לא עושה דברים כאלה? אז מי ששכב על ידי במארב, אחד חילוני, נגע לי קלות בכתף, כאילו מנחש מה אני חושב, ואמר לי: "נכון, הם שימחו אותנו, אבל הם הלכו, ואתה פה איתי. אתה פה איתי". להיות פה עם – זה גדול מכל דבר.

הרב נחמיה הוא ידע לדבר, לשמח, לתת, אבל יותר מכל, הוא היה פה איתנו, יחד איתו התורה, יחד איתו השכינה, וזה יותר גדול מהכל.

תהא נפשו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים.