שו"ת קבר רחל

[שאלות של תלמידי ישיבת בני רחל שעל יד קבר רחל בביקורו של הרב שלמה אבינר שם]

 

סיכון ילדים בישוב בבית לחם בקבר רחל

שאלה: האם מותר לסכן ילדים בישוב בית לחם בקבר רחל?

תשובה: השאלה הזאת כבר מופיעה בפתחי תשובה אבן העזר סימן עה (סק"ו) שמביא משו"ת מעיל צדקה (סי' כו) אודות שלשה חברים שרצו לעלות לארץ ישראל, הם נשיהם ובניהם הקטנים, ובית הדין שבעירם רוצים לעכב על ידם שלא ליסע עם בנים קטנים מחשש סכנה פן לא יוכלו לסבול צער טלטול הדרך ונענוע הספינות ושינוי האוויר. שאלו האנשים האלה אם יימנעו מנסיעה זו או לא ואם יחושו לגזירת בית דין בזה? השיב במעיל צדקה:

א. זה לא מסוכן. והרבנים היושבים על איי הים כתבו שעיניהם ראו בכל יום נוסעים דרך ים לקצוי ארץ עם ילדים קטנים. כלומר אין לשאול רבני יבשה, הם לא מבינים בענייני ים. כל יום מפליגות ספינות, וסוחרים מפליגים. סוחר הוא תמיד אמת המדה של אדם שפוי.

ב. אין דבר כזה - הורים בלי הילדים. לאן שהולכים ההורים, מבחינה הלכתית, הילדים באים איתם.

לכן השאלה אם הישוב בבית לחם בקבר רחל הוא מסוכן, אין לשאול את רבני בני ברק, אלא יש לשאול את הרבנים הגרים בישובים.

פעילות צבאית בשבת בשביל קיום מנין בקבר רחל

שאלה: בשבתות שהישיבה לא נמצאת, לפעמים אין מניין בקבר רחל בשבת, האם מותר ללכת לאסוף מתפללים מהשכונות הסמוכות, כגון גילה והר חומה, כשהדבר כרוך בחילול שבת של החיילים?

תשובה: מותר. ארץ ישראל נקנית על ידי נוכחות. גם על ידי צבא וגם על ידי ישיבה. בחסדי ד' – לכיבוש זכינו. אך כידוע, לא די בכבוש אלא יש להחזיק את הכיבוש. וכיצד? על ידי התיישבות. רבותינו אומרים על הפסוק "וישבתם בה" (במדבר לג נג): בזכות שתירש – תשב, "והורשתם את הארץ" (עיין רש"י שם). אך לא פחות מזה, בזכות שתשב – תירש. הא בהא תליא.

כתוב: "ברזל ונחושת מנעליך" (דברים לג כד) - אלו גיבורי ישראל שיושבים על הגבול וסוגרים את ארץ ישראל כמו ברזל ונחושת (רש"י).

כתוב בגמרא שבת (יט א): "אין צרין על עיירות של נכרים פחות מג' ימים קודם לשבת ואם התחילו אין מפסיקין. וכן היה שמאי אומר: 'עד רדתה' (דברים כ, כ) אפילו בשבת". כלומר, אנחנו ממשיכים במלחמה אפילו בשבת עד שהכל תחת ידינו, ואפשר כדי לחיות באורחחופשי. במדינה נורמלית וחופשית, אדם הולך לבית-הכנסת בשבת. לכן גם פה, אדם יכול ללכת לבית-הכנסת וכוחות הבטחון צריכים לאבטח. אחרת, נישאר כל השבתות כלואים כעכברים בבית. גם בתל אביב יש צבא ומשטרה ברחוב.

השאלה הזאת נשאלת, כשהיינו בהתחלת ישיבת מתנחלי חברון. שאלו את הג"ר שלמה גורן: האם מותר ללכת בשבת למערת המכפלה אחרי ששוחררה עם נשק ואבטחה? הוא התיר משום שנוכחות היא המשך הכיבוש. כמו שכתוב בגמרא שבת (יט א): "וכן היה שמאי אומר: 'עד רדתה' (דברים כ כ) אפילו בשבת". "עד רדתה", הכוונה עד שהכל תחת ריבונותנו. אני לא הלכתי כי אני כהן ואני לא נכנס למערת המכפלה, אבל אחרים הלכו.

כל מה שנצרך כדי שיהיו חיים נורמליים, מותר בשבת.

ישיבה עם מעט תלמידים

שאלה: מה הערך להקים הרבה ישיבות עם מעט תלמידים כמו הישיבה בקבר רחל?

תשובה: כתב הג"ר משה צבי נריה בשירו: "ישיבות נקים בכל מקום בעיר ובכפר, בעמק ובהר, בצפון ובדרום וגם בלב המדבר" (שיר "בראשית היתה מחשבה"), ובדורות האחרונים הוסיפו לשיר: "וגם בשטח המשוחרר". ללמוד בכל מקום, גם בהיותנו בכל מקום נקרין תורה, ובכל מקום ניתן מה שקיבלנו.

אנחנו צריכים להקים ישיבה בכל מקום, כי התורה היא הלב של החיים. הישיבה או בית מדרש, הם מעיין של קדושה, טהרה ודבקות אלקית. לכן צריך להקים ישיבות בכל מקום ואז אנשים יבואו ללמוד. לא משנה אם יש מעט תלמידים או הרבה תלמידים. איפה כתוב כמה תלמידים צריכים להיות בישיבה? רבי עקיבא היתה לו ישיבה עם 24,000 ואחר כך מתו, והקים ישיבה עם חמישה תלמידים. ומהחמישה התלמידים האלה קמה כל התורה של כל עם ישראל.

הרב מרדכי פירון, הרב הראשי לצה"ל לשעבר, מספר: בגיל שש עשרה בשנת ת"ש, עליתי לארץ. היו בארץ שלוש ישיבות, כל ישיבה עשרים תלמידים, עשרה אברכים עשרה רווקים, עשרה אברכים מיואשים מה הם יעשו בחיים, עשרה רווקים מיואשים מי יסכים להתחתן עם אחד כזה שהצפי שלו להיות אברך ישיבה. הלכתי ללמוד בישיבת מרכז הרב, גם שם היו עשרה אברכים מיואשים ועשרה רווקים בדרך. שאלתי את רבנו הרב צבי יהודה, כמו ששואל כל תלמיד שיעור א': הרב, מה מיוחד בישיבה שלך? אמר: הישיבה שלנו היא הישיבה של הכהן הגדול. אמרתי שזה ממש לא נראה ככה. אמר: זה לא נראה ככה אבל רוחו של הכהן הגדול מרחפת על הישיבה הזאת. ובסוף, מהעשרים היו חמישים, שמונים, ומאה ומאתיים ומאות ואלפים, ומהישיבה הזאת נולדו הרבה ישיבות, ועכשיו כל הארץ מלאה עם ישיבות שנולדו מהישיבה של מרן הרב קוק, וגם אולפנות ומרדשות. יש עשרות אלפים שלמדו בהם.

עכשיו יש עשרים תלמידים, ויהיו שלושים, מאה, אלפים, עשרות אלפים. אנחנו לא ממהרים, לאט לאט תגדל ותגדל.

תפילה בקבר צדיקים

שאלה: מה הערך להתפלל על יד קברי צדיקים כמו כאן בקבר רחל? הרי אנחנו מתפללים להקב"ה ולא לצדיקים?

תשובה: זה נכון. כבר כתב במשנה ברורה בהלכות ערב ראש השנה, שיש מנהג להתפלל בקברי צדיקים (תקפא ס"ק כז): "דבית הקברות הוא מקום מנוחת הצדיקים, והתפילה נתקבלה שם יותר. אך אל ישים מגמתו נגד המתים, אך יבקש מהשם יתברך שיתן עליו רחמים בזכות הצדיקים שוכני עפר". ודאי אנחנו מתפללים לד' ולא לצדיקים, אבל אנחנו מבקשים מהצדיקים לעזור לנו, כי הרי הצדיקים לא מתים. צדיקים במיתתם נקראים חיים. כמו שאדם מבקש מרבו החי לעזור לו, לתת עצות ולהתפלל עבורו, כך אדם יכול לבקש מרבו המת. הצדיקים במיתתם עדיין חיים אבל פועלים בדרך אחרת. יש הרבה דרכים להקב"ה. יש אפילו דוגמה של צדיק שנפטר ופועל כבר שלושת אלפים שנה: רחל אמנו.

בנוסף לכך, קבר צדיק הוא מקום קדוש, כי שם נקבר הצדיק. ומי שמתפלל במקום קדוש זה יותר ממי שמתפלל בכל מקום. הקב"ה שומע תפילת האדם בכל מקום אבל יותר קדושה הוא תפילה ארץ ישראל, ומעל זה קבר צדיק בארץ ישראל.

למשל, הג"ר שלמה זלמן אוירבך, שכשהיה נוסע מביתו בשערי חסד לישיבת קול תורה בשכונת בית וגן, היה עובר על יד הר הרצל והיה מתפלל שם ואומר שכיוון שאלו קברי צדיקים שמתו על קידוש השם, אין לו מה לנסוע למרחקים (אורו של עולם עמ' 380).

אין חובה ואין מצוה להתפלל בקברי צדיקים אבל יש ערך, וכל אחד לפי השיקול שלו.