יום הקדיש הכללי

הרב שלמה אבינר

 

אחרי קום המדינה, הרבנות הראשית לישראל קבעה את עשרה בטבת כיום קדיש כללי למיליוני הנשמות הטהורות שנפלו בשואה ולא ידוע יום עליתם למרומים.

וכן קבעה: הדלקת נר נשמה, לימוד משניות, אמירת תהילים, אמירת אל מלא רחמים.

יש שואלים :למה לא לקבוע יום  מיוחד נוסף?  למה לצרף לעשרה בטבת?  אלא שחורבן בית הוא מקור כל נחלי הדמים במהלך הדורות.

ויש שואלים: הרי המדינה קבעה כ"ז בניסן כיום הזכרון לשואה ולגבורה ,אז למה יומיים?  אלא שהשואה היתה כה נוראה, שהיה ראוי לקבוע יותר מיומיים.

וכן ראוי שביום יהיו בבתי-הספר שיעורים מיוחדים על השואה.

אגב,יש בתי-ספר שמארגנים נסיעות למחנות השמדה.  אין זו הנהגה ראויה.  א. אסור לצאת לחוץ לארץ.  ב. אמנם יש מתירים לצאת בשביל מצוה, אבל אין בנסיעות אלה שום מצוה ברורה.  ג. זו הוצאה כספית אדירה, ועדיף לתת כסף זה לעניים, ומצות צדקה היא מצוה ברורה.  ד. זו איוולת לפרנס אותם גויים הסמוכים למחנות השמדה שהיו שותפים סמויים למה שקרה ולא עשו מאומה להציל יהודים.  ה. הרושם החינוכי הרגשי כתוצאה מן הביקור פג אחרי כמה שבועות.  ו. מי שבאמת איכפת לו מהיהודים שסבלו בשואה, יתרום את כסף הנסיעה לניצולי שואה רבים שנמצאים בארץ, חיים בבדידות נוראה ומחוסרי כסף לקנות מזון, תרופות ואמצעי חימום!!

ואת אותו יום הקדיש הכללי, יש לחזק בכל מלוא רוחב הארץ, בבתי כנסיות, בבתי ספר ובבתים פרטיים.

הרנינו גויים עמו ודם עבדיו יקום

ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו.