רבינו הרב צבי יהודה והר הבית


הרב שלמה אבינר



ש: יש טוענים שרבנו הרב צבי יהודה היה בעד עליה להר הבית?


ת: כל דבר צריך להביא מקור מוסמך. הלכה אינה ענין של אמירה בעלמא, אלא צריך הוכחות חזקות. הרי אחרי מלחמת ששת הימים יצא כרוז של הרבנים הראשיים, יחד עם גדולי הדור ועוד עשרות גדולים שאסור בכל תוקף לעלות להר הבית ,ורבנו הרב צבי יהודה הצטרף בחתימתו.


ש: יש טוענים שבאותו כרוז לא היו דברים הלכתיים ברורים אלא רק כיוון כללי אמוני חנוכי?


ת: לא נכון. הנה הלשון. שפוט בעצמך: "...לפיכך אנו חוזרים ומזהירים על מה שהוזהרנו מכבר, שבל יהין איש ואישה להיכנס לכל שטח הר הבית, בלי הבדל דרך איזה שער נכנסים בו, ומלבד עצם הזהירות מאיסור חמור זה של פגיעה בטהרת מקום הקודש והמקדש, יש גם מצוה רבה של מורא המקדש ושמירתו. בזכות זאת יזכנו הקב"ה לתשועתו המהירה להחיש גאולתנו השלימה ונשמח לחזות בנועם ד' ולעבדו בלבב שלם במהרה בימנו אמן".


ש: ברור. מה הסיבות ההלכתיות?


ת: הן התבררו באריכות בתשובת מרן הרב קוק במשפט כהן סי' צו. וזה לשון רבנו: "בענין הכניסה להר הבית, הדברים מפורשים בספר משפט כהן של אדוני אבי מורי ורבי הרב זכר צדיק לברכה, סימן צו. וגם אם מעוכבת לנו הכניסה שמה מפני קדושת המקום, ששכינה אינה בטילה, וקיימת גם באין בנין בית המקדש, כדברי ברמב"ם בהלכות בית הבחירה (ו טז), אין זה משנה במאומה את הערך הממשי של 'הר הבית בידנו'..." (לנתיבות ישראל ב קיח).


ש: אבל האם בכך אנחנו לא מתרחקים נפשית מאותו מקום הכי קדוש בעולם?


ת: להיפך. חרדת הקודש לעמוד מרחוק היא מתוך קישורנו העמוק, כלשון רבנו: "מה שאין אנחנו נכנסים לפנים מן הכותל הוא לא בגלל מיעוט זכויותנו על המקום הזה, אלא מפני רוב הקישור שלנו אליו ואל רוממות קדושתו, מפני שאנחנו מכירים שכמו אז, בעת שהיה בית מקדשנו על מכונו, כן גם עתה הוא מלא כבוד ד' אלוהי ישראל וקדושתו" (מועדי הראיה תעד).


ש: אך יש טוענים שעלינו לגלות נוכחות שם מדין כיבוש?


ת: רבנו הרב צבי יהודה ידע היטב מה זה כיבוש לא פחות מכל הטוענים האלה. הר הבית שייך למדינת ישראל וכל עניניו הם על פי הצבא והמשטרה. אבל לנו אסור להיכנס. גם על זה כתב רבנו:


"כל החומרה הגדולה ההלכתית, של איסור הכניסה אליו, מפני היותנו עוד, ע"פ ההלכה, במצב של טומאה, איננה נוגעת, פוגעת וגורעת, במשהו בערך הבעלות הקנינית שלנו על שטח המקום הקדוש הנאדר-בקודש הזה. זכה כבוד הרמטכ"ל שלנו, מר מרדכי גור, ואתו ועליו כבוד מורנו ורבנו הגאון רבי שלמה גורן, ראש רבני ישראל, ועל-ידם שוחרר המקום הזה משלטונות הגויים, והנהו גם הוא, ככל שטחי מקומות ארץ-חיי-קדשנו, ברשותנו ובבעלותנו. ברשותנו ובבעלותנו הם מסדרים להם שם סדרי תפילותיהם ביום השישי. קבוצות חיילינו, הנמצאים שם, שומרים ומשגיחים עליהם בפקודת שלטונותינו. גם אם אנחנו נזהרים בכניסה שמה, כפי מדת ההלכה, גם בתוך-כך ומתוך-כך קבועה וקיימת בכל תקפה בעלותנו על כל שטח-המקום הזה, ורשותנו למציאותם זאת של הגויים שם, שאינם בשום-אופן בעלי המקום הזה" (לנתיבות ישראל ב קיח).


ש: אך איך נסביר שרבנו נכנס להר הבית ביום שחרור ירושלים?


ת: רצונו היה להגיע לכותל ואלה שהביאו אותו הטעו אותו ולא סיפרו לו שזה דרך הר הבית.


ש: אבל יש טוענים שהוא ידע היטב שזה הר הבית?


ת: הם יכולים לטעון מה שהם רוצים. דבריהם מבוטלים לעומת מה שרבנו אמר בעצמו בפני קהל רב במסיבת ליל יום ירושלים בישיבת מרכז הרב. ואלו דברי הג"ר זלמן קורן בתזכיר שלו על פי בקשת הרבנות הראשית: "באשר לרב צבי יהודה הכהן קוק, אני בעצמי שמעתי מפיו באירוע פומבי (מסיבת ליל יום ירושלים בישיבת מרכז הרב בשנת תשל"ג), שבשנת תשכ"ז הוא הוטעה, ונאמר לו רק שהוא מוסע לכותל המערבי, והוא לא העלה על דעתו שיביאוהו דרך שער האריות ומשם דרך הר הבית לכותל. עדויות על כך שמעתי גם קודם לכן".


ש: אז איך יש אומרים שרבנו היה בעד כניסה להר הבית?


ת: זה באמת תמוה מאוד ולא מובן. כאשר אנשים באו לשאול אותו על כניסה להר הבית, היו לו שלוש תגובות לפי השואל: א. מי ששאל בתמימות כדי ללמוד קיבל תשובה באהבה. ב. מי שכבר החליט מה הוא חושב ובא ללמד את רבנו, קיבל נזיפה. ג. יותר גרוע, מי שרבנו סלד ממנו, הוא אפילו לא ענה לו, אלא הוריד את ראשו ושתק.


ש: הרב בעצמו שאל אותו?


ת: כן כמה פעמים. בערוב ימיו, כאשר שאלתיו בשם חבריי שבקשו ממני, אם יש לדרוש ששמירת שערי הר-הבית תהיה מופקדת בידי צה"ל ולא בידי גויים, רבינו לא ראה עניין רב בבעיה זו והשיב: "קמעא קמעא". כאשר הוספתי ושאלתי: האם עלינו לדרוש נוכחות של צבאנו על הר-הבית, שוב צינן במבטו מה שהחשיב כהתלהבות לא טהורה, ואמר בקפידא: "קמעא קמעא".


כאשר הרהבתי עוז בנפשי לשאול – בשם חברים אשר לחצו מאוד שאעשה זאת – האם עלינו לדרוש שיונף דגל מדינת ישראל על הר-הבית, הסתכל עלי במבט נורא של כאב ותמיהה שכה הושפלתי עד כדי שאלת שאלות מעין אלו, ואמר בתוקף: "בשם אלהינו נדגול"! בכל זאת "תורה היא וללמוד אני צריך", לכן חזרתי ושאלתי: "ודאי, בשם אלהינו נדגול, אבל, דרך דגל מדינת ישראל"? רבנו חזר על הראשונות בסבלנות: "אמרתי לך: בשם אלהינו נדגול", בשלילתו המוחלטת כל השוואה בין כל הנוגע לקדושת הר-הבית לבין העניינים הכלליים של ארץ ישראל.


ש: אבל יש טוענים שיש כל מיני מדידות על פיהן חלקים מסויימים של הר הבית הם באמת לא הר הבית. מה אמר רבנו על זה?


ת: הוא שלל בכל תוקף. הוא אמר: "כל המחקרים וכל החיטוטים, בין אלה המכונים מדעיים בין אלה המכונים הלכתיים, הרי הם נכללים ב'רקיקה מקל וחומר' (ברכות סב ב). רק מתוך אחיזה ב'מקדשי תיראו', נזכה להמשך קידוש השם על כל ישראל, להמשך הבניין של: "ילכו מחיל אל חיל, יראה אל אלהים בציון".


ש: הוא עיין במחקרים האלה?


ת: כאשר הביא תלמיד חכם לרבנו מחקרים על הר-הבית, במטרה לסמן את הגבולות שלפי דעתו מותר להיכנס אליהם בלי חשש לפגוע במקום המקדש עצמו, אמר לו רבנו: "בשביל מה כל זה"? הוא דימה זאת לאותו רב שאסף עשרות הוכחות על מציאות ד', ואמר האדר"ת זצ"ל על אותו ספר: "מה לנו צורך בהוכחות? (והביא את דברי חז"ל "כל מילתא דלא מחוורא, מייתי לה מדוכתין סגיאין". ירושלמי ברכות ב ג ערובין י א) אנו מאמינים בד' מעל כל ההוכחות". וכן הוא בענייננו: הרי הר הבית תחום מסביב על-ידי חומה. איננו עוברים אותה, ואין לנו צורך במחקרים.


ש: ובסיכום?


ת: גם מול הכותל רבנו רעד מרוב חרדת קודש.