מלחמת היצר

הרב שלמה אבינר

 

 

ש: אנשים רבים טוענים: בשביל מה לעשות תשובה, הרי אנו יודעים ששוב ניפול, הרי העבירות שלנו נובעות מתכונות מולדות שלא תשתנינה?

ת: אין זה נכון, בגלל שלוש סיבות שכל אחד מהן מספיקה.  קודם כל, אדם מסוגל להילחם נגד טבעו. "איזהו גיבור? הכובש את יצרו", והרמב"ם מסביר בשמונה פרקים: הכובש את טבעו.  ודאי שזה מצריך מאמץ.  לכן נאמר: איזהו גיבור.  אך בשביל זה האדם נברא אדם ולא מלאך. למלאך אין מאמץ, והאדם - לעמל יולד.  כל מה שהתורה ציוותה הוא אפשרי. הקדוש ברוך הוא אינו מטיל עלינו חובה שאי אפשר לעמוד בה.  או בלשון חז"ל: אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו.  או להבדיל, בלשון של הפילוסוף קאנט: אתה חייב, סימן שאתה יכול.  האדם היחיד שאינו יכול הוא חולה הנפש. בהלכה שוטה פטור על מעשיו.  בחוק, אדם פטור רק אם הוכח שיש לו יצר שאינו בר-כיבוש.  אבל ב"ה, איננו חולי נפש.  ולכן אנו מסוגלים להתגבר על טבענו.

ש: האם באמת תכונותיו של אדם הן מלידה?

ת: זו מחלוקת גדולה בין פסיכולוגים, וזו הנקודה השניה בנושא שלנו.  יש אומרים שתכונות האדם הן מולדות, ויש אומרים שהן נקנות.  לפעמים הגישה הראשונה גוברת ולפעמים השניה.  עתה יש גם גישה שלישית: התכונה אינה מלידה, אך יש נטיה מלידה לפתח אותה.  אבל לענייננו, אין נפקא מינה.  בתחילת הלכות דעות, הרמב"ם כותב שיש שלושה סוגי תכונות: מוּלדות, קנויות ונוטות להתפתח, ועל כולן האדם יכול להתגבר.  הרי האדם נולד עם יצר טוב ועם יצר רע, או בלשון בעל התניא בפסיכולוגיה האלהית שלו, עם נפש אלהית ועם נפש בהמית.  אך אין זו עילה להשתעבד ליצר הרע, אלא יש להילחם נגדו.

ש: אבל עובדה היא שאנשים נלחמים באמת ובתמים נגד היצר הרע, אך שוב ושוב נכשלים?

ת: אז עליהם להילחם שוב ושוב.  זו הנקודה השלישית, כמו שכותב רבי יצחק עראמה בספרו עקידת יצחק שהאדם נברא לוחם.  וכן בפרק ראשון של מסילת ישרים, שהאדם נמצא במלחמה החזקה פנים ואחור.  ובמלחמה לא תמיד מנצחים, העיקר הוא לא להניח את הנשק.  להיות מנוצח בקרב, זה קשה, אך זו לא טרגדיה.  טרגדיה, זה להיות מנוצח בלי קרב.  גם אם נופלים יש לקום ושוב להילחם.  שבע יפול צדיק וקם ולא יתייאש.

ש: אבל זה כן מייאש?!

ת: אכן אמר המגיד ממזריץ': הייאוש הוא האויב הכי גדול של האדם.  היצר הרע, במקום  להתאמץ להכשיל את האדם בעבירה, לוחש לו: לא תצליח, אתה אבוד, כל כך הרבה פעמים ניסית ונכשלת.  ואז האדם חדל מלהילחם וזה האסון הכי גדול.

ש: אבל מאיפה יקח האדם כוח להילחם?

ת: מנשמתו הטהורה.  נשמה שנתת בי טהורה היא.  גם אם אני חוטא, היא עדיין טהורה.  היא בת אש שמימית המתגעגעת אל רבונו של עולם.  האדם צריך לתת אמון בעצמו שיש לו נשמה טהורה, כמו שכותב מרן הרב קוק בספרו אורות התורה.  בנשמתו יש לאדם כוח אין סופי.  וכמובן יטכס עצה על ידי חשבון נפש יומי ולימוד ספרי מוסר יומי.

ש: יש טוענים שאין זו דרך מרן הרב קוק לעסוק בחשבון נפש, כי זה מדכא, אלא להתמלא שמחה, להיפתח לעולם, להיות טבעי, והכל יסתדר...

ת: ידוע.  זה אחד השקרים המפורסמים, ובדרך של לימוד זכות, זו אחת מאי ההבנות המפורסמות בשיטתו.  הוא בעצמו מדגיש פעמים אין ספור, שגבורה ושמחה אינן סותרות יראת שמים.  ואפילו לפני כתיבת אורות התשובה, הוא התלבט כיצד לכתוב ספר זה,  כדי למנוע טעות זו, באגרת שע"ח המודפסת בתחילה הספר אורות התשובה.  ואדרבה, כאשר עושים תשובה, גם אם זה מר בהתחלה, זה ממלא את האדם שמחה בסוף.  בודאי שאין לסגוד לטבע.  זו השקפת העולם של האלילות.  חזרנו לנושא הראשון.  יש להילחם נגד הטבע הרע שבאדם, ולחזור אל הטבע הטוב שגנוז בנשמה, על ידי תשובה.

ש: ובסיכום?

ת: לעשות כל הזמן תשובה בעוז ובגבורה.