אני מתחבר לד' אבל איני אוהב את מצוותיו

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: מה לעשות? אני מאוד מתחבר לד', מאמין שהוא משגיח עליי כל רגע ורגע וקרוב אליי, אבל אני לא מתחבר לתורתו!

תשובה: שאלה ידועה ונפוצה במאות השנים האחרונות. האדם מחפש רגש דתי, חוויה דתית, התחברות לד' – אותו עניין בנוסחאות שונות. אבל את המצוות הוא אינו אוהב. כמובן, אם האדם מחפש רגש, במצוות לא תמיד יש רגש, או על פי רוב אין רגש.

כך כותב מרן הרב קוק במאמרו "דעת אלהים": "אותם שסברו להסביר את כל המושג האלהי בישראל בתמצית של רגש דת רגיל, לא מצאו חפץ בקיום המעשי של תורה ומצותיה בפועל" (עקבי הצאן קלז).

מצוות לא מעניינות אותם. אכן רגש דת רגיל אינו מפרנס מצוות. לכן, הקשר עם רבונו של עולם אינו יכול להיות של רגש. שלא לדבר על כך, שהרגש עולה ויורד. ושלא לדבר על כך, שברגש יש הטעיות רבות. יתכן שאדם יחליט שזה עתה הוא מתרגש ברגש דתי, על אף שזהו דבר אסור. ושלא לדבר על כך, שבסופו של דבר, ברגש האדם פונה אל עצמו ולא עובד את ד', אלא נהנה להתרגש.

יש עוד נתיב יותר טוב, אך גם לא שלם, זה השכל. לימוד, הבנה, הכרה. לפחות הוא יציב. לפחות אפשר למנוע דרכי טעות מתוך לימוד משותף. אך גם הוא אינו הקשר האמיתי.

הקשר האמיתי הוא אמונה בד', דבקות בד', כלומר דבקות במידותיו. מה הוא רחום אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון. הדבקות האלהית חודרת לעומק החיים של האדם. "ואתם הדבקים בד' אלהיכם, חיים כולכם היום".

והדבקות במידותיו היא הדבקות במצוותיו, כמבואר במסילת ישרים פרק א, שאין טוב לאדם אלא להידבק בד'. ודבקות בד' היא על ידי מצוות. "וכשתסתכל בדבר, תראה כי השלמות האמיתי, הוא רק הדבקות בו יתברך, והוא מה שהיה דוד המלך אומר: ואני קרבת ד' לי טוב". ואיך אדם מגיע לדבקות אלהית? "ישתדל לדבק בו יתברך בכח מעשים שתולדתם זה העניין, הם המצוות".

בכל מצוה יש דבקות אלהית. בכל מצוה יש "ברוך אתה". האדם נפגש עם "אתה". בכל מצוה יש "אשר קדשנו במצוותיו". מידות טובות, מעשים טובים – זאת הדבקות האלהית. מי שאמר: אני מתחבר לד', אבל איני מתחבר למצוותיו, אינו מבין באופן יהודי מה זה להתחבר שהיא דבקות בד'.

ועיין בבלוג :

http://www.maale.org.il/index.php/blog/show?vidid=5076&type=blog