דרך ארץ קדמה לתורה

 הרב שלמה אבינר


 
דרך ארץ קדמה לתורה.  המוסר הטבעי והבינה הטבעית הם הבסיס לתורה (עיין אורות התורה יב ב-ג-ה).  לשון אחרת: התורה לא ניתנה לטיפשים, אלא לחכמים.  ולכן כל דבר שאדם חכם מבין מעצמו, לא יתכן שייכתב  בתורה.  זה יהיה עלבון לאינטליגנציה.  וכן התורה לא ניתנה למושחתים אלא לישרים, ולכן כל דבר מוסרי יושר לא ייכתב בתורה, גם זה יהיה עלבון.

ואיך פתאום קם עם מוסרי המסוגל לקבל תורה?  אכן, זה לא היה פתאום, אלא לקח 2448 שנים, בבית-ספר להיות בן אדם, כמו שאומרים דרך צחות: "לעולם יהא אדם – ירא שמים...".  קודם, יש להיות בן אדם.  זה התגבש במיוחד דרך אבותינו אברהם יצחק ויעקב ואמותינו שרה רבקה רחל ולאה.  אך לא לגמרי.  ישמעאל לא אדם בן-אדם אלא פרא אדם. וכן עשיו, עוד יותר מפרא אדם.  גם קין לא היה בן אדם.

לבסוף אדם הראשון הוליד את שת "בצלמו כדמותו". ודאי בצלמו כדמותו?!  לא כן,  אומרים חז"ל: במשך 130 שנה הוא הוליד שדים. ומהם שדים?  מסביר הרמב"ם במורה נבוכים א ז: אדם מבחוץ, חיה מבפנים.  הוא נראה ככל אדם, אבל באמת, מה ששולט בו הוא החיה שבאדם.  פגשנו הרבה כאלה במשך ההיסטוריה שלנו: נאצים ועוד.

לצערנו גם אנחנו לא היינו בני-אדם, לכן באו חורבן בית ראשון ובית שני.  אם ישעיהו הנביא נוזף בנו: קציני סדום עם עמורה (פרק א), זה מפני שהמצב היה נורא.  ביטויים אלה מקבילים לנאצי, לקצין ס"ס.  ובפרשת האזינו: "עם נבל ולא חכם" מתורגם "עמא "דקבילו אורייתא ולא חכימו".  כלומר קיבלנו תורה ונשארנו נבל.  עיין אורות התורה שם.

הא כיצד?  הרי עברו 2448 שנה מאדם הראשון, כלומר 26 דורות, -  כדי להיות בני אדם?  אלא שאין זה מספיק. באמת, יש צורך באלף דור: דבר ציוה לאלף דור.  אלא ראה רבונו של עולם שאם יחכה אלף דור, כבר לא יישאר אף אחד, לכן קיצר את המועד בתתקע"ד דורות, 974 דורות.

עתה, אחרי גלות קשה, סוף סוף אנו בני-אדם.  כמובן עוד הרבה יש לנו להשתפר. לכן נעדיף הנוסח: עתה אנו מסוגלים להיות בני אדם.

גם אצל ילד קטן דרך ארץ קודם לתורה.  קודם מחנכים אותו למידות טובות יסודיות, ולאט לאט למצוותיה של תורה.  עיין שו"ע או"ח שמ"ג ומשנה ברורה שם.

כי מי שאינו בן אדם, התורה לא תועיל לו.  הוא ילבש אצטלא של תורה על אישיות מושחתת.  התורה עוד תחריף מצבו.  חז"ל אמרו על התורה: זכה, סם חיים, לא זכה, סם מות.  אם הוא זיכך מידותיו, אז התורה מרימה אותו הגבה מעל החיים, אם לא, היא עוד יותר משפילה אותו.

לכן אם אין דרך אין תורה.  אי אפשר לבנות בית בלי יסודות עמוקים בקרקע.  ולא פחות מזה, אם אין תורה אין דרך ארץ, כי מה הערך של חפירת יסודות אם אין בונים בית.

דרך ארץ, כלומר מוסר של חול, אינו עמוק, אינו ממלא את הנשמה, ולכן אינו עומד כל כך נגד התפרצות יצרים.

שמא תאמרו: אנו מכירים אנשים לא מאמינים בד', והם בעלי מוסריות גבוהה?  ברוך ד', זה סימן שבאמת הם מאמינים בד', על אף שאינם מודעים לכך, כפי שמסביר מרן הרב קוק , אבל זה כבר נושא אחר.

על כל פנים הנשמה אינה יכולה להסתפק במוסר טבעי ובבינה טבעית, היא חלק אלוה ממעל, או כלשון  ספר התניא: חלק אלוה ממעל ממש.  וכן כתב בספר קהלת: והנפש לא תימלא.  משל לבת מלך שהתחתנה עם עירוני, המביא לה כל טוב, אך אין זה ממלא אותה, כי היא בת מלך, ומתגעגעת לארמון המלך. כך הנשמה, היא בת אש שמימית, ובפחות מן האלהית אין לה מנוחה.

או כמשל של רבי נחמן מברסלב, על אדם שנסע בעגלה, ואמרו לו שמובילים יין הונגרי, וביקש לטעום, וטעם ואמר: אין זה יין הונגרי, כי מי שטעם יין הונגרי, אותו אי אפשר להטעות.  כך הנשמה טעמה תורה במרומים ואי אפשר להרוות את צמאה עם דרך ארץ, כלומר מוסר טבעי ובינה טבעית. 

יש גם משל של ניצשה, להבדיל, על איש שמסתובב בשוק לאור יום עם פנס ומחפש אלהים, לעיניהם המשועשעות של האתאיסטים.  ואז הוא אומר להם: אין יותר אלהים, אני הרגתי אותי, כולנו יחד הרגנו אותו.  רוצה לומר: אין אלהים, אבל טרם לקחתם אחריות על המצב, כי אין כבר מוסר אלהי, אך מוסר אחר תמורתו טרם בניתם, והננו קרחים מכאן ומכאן.

לכן שני הדברים נכונים: אם אין דרך ארץ, אין תורה.  אם אין בסיס אין בנין גבוה.  אם אין תורה, אין דרך ארץ, כי העיקר חסר מספר המציאות.