יש יותר מסוכן מקורונה: פוליטיקה

הרב שלמה אבינר

 

מה טוב שמול האויב המשותף, הקורונה, הפוליטיקאים שלנו עושים יד אחת.  נעריך אותם מאוד, אם ימשיכו בדרך זו גם אחרי שתחלוף הסכנה.

שהרי יש לנו אויבים רבים, יותר מסוכנים לאין ערוך מקורונה, מבחוץ ומפנים: מבחוץ – אויבים, מבפנים – פילוג.  אנחנו חייבים להיות עם אחד, כאיש אחד בלב אחד.  לכל מפלגה, יש מעלות ויש חסרונות, ואם אנחנו כולנו יחד, אנו משלימים זה את זה.  כאשר מתקיים בנו "בתוך עמי אנכי יושבת", אנו מוגנים.

לכן הצרה הגדולה עתה, היא שמפלגת השמאל מכריזה שהיא רוצה לעשות יד אחת עם מפלגה ערבית.

אכן, חלו שינויים רבים בשמאל הישראלי, ונשאר מעט מאוד ממה שהיה בראשית היווסדו. אז הגדיר עצמו ציוני-סוציאליסטי, שני אידיאלים גדולים.

  אומרים בשם אריסטיד בריאן, Aristide Briand, שהיה ראש ממשלת צרפת: האדם שאינו סוציאליסט בגיל 20, אין לו לב, ואם הוא עדיין סוציאליסט בגיל 40, אין לן ראש.  אני הדל, עברתי את שני הגילאים האלה, ועדיין יש לי סוציאליזם לפחות בלב, אם כי ראשי מודה שאין זה מציאותי.  לכן, ליבי כואב על כך שהשמאל הפוליטי כבר אינו חומת מגן עבור העניים.

אבל הרבה יותר כואב לי שגם הציונות גוססת אצלו, שהרי מהי הציונות: תחיית האומה בארצה, במדינתה.  עם אחד בארץ אחת.  לכן לא יעלה על הדעת לכרות ברית עם מפלגה ערבית שחורטת על דגלה פאן-ערביות ואנטי-ציונות.

לפני הרבה שנים, נפגשנו יחד קבוצת דתיים ולא דתיים לדון יחד על עניני המדינה.  יפה מאוד.  בשלב מסויים שאלוני אם אסכים לשבת גם עם ערבים.  השבתי בתנאי שהם יכריזו בפומבי שמדינת ישראל היא שלנו ושהם יילחמו נגד הטרור הערבי, אך הם סירבו.  אז לא נפגשנו.

ועתה מפלגה ישראלית יהודית רוצה להתחבר עם מפלגה ערבית, שלא לוחמת נגד הטרור, אלא מאשימה את מדינת ישראל בגזענות. אוי לאוזנים שכך שומעות.

מפלגות השמאל צריכים לעשות תשובה גדולה מן הפוסט-ציונות.

ויהי רצון שכולם יתאחדו יחד, ויתקיים: ימין ושמאל תפרוצי.