בנים מתרחקים

הרב שלמה אבינר

[שיחה.  נרשמה על ידי השואל]

 

ש: הבת שלנו עזבה תורה ומצוות ועברה לגור בהודו.  זה גורם לנו צער עצום ולכן קשה לנו לאהוב אותה.

ת: אין סתירה.  בודאי שזה גורם צער נורא.  אם לא היה לכם צער, זה היה סימן של יובש נפשי ורוחני.  ודווקא מפני שבאמת אתם אוהבים אותה, אז יש לכם צער.  אם לא הייתם אוהבים אותה, לא היה איכפת לכם.

ש: אך מה לעשות כדי לאהוב אותה?

ת: לזכור כל הזמן, שהיא הבת שלכם, בשר מבשרכם, נשמה מנשמתכם, רוח מרוחכם.  היא אתם.

ש: אז מה צריך להיות ביחס אליה?

ת: לאהוב.  פעם יהודי שאל את הבעל שם טוב: הבן שלי התרחק מהתורה.  מה לעשות?  - לאהוב אותו.  אבל אני אוהב אותו?  - לאהוב אותו עוד יותר.  כמובן, אין זו המצאה של הבעל שם טוב.  כבר כתוב בתורה: יצחק אוהב את עשו.

ש: כיצד לשכנע אותה לחזור לדרך התורה?

ת: אינינו יודעים.  עד היום הזה, אף אחד לא המציא תחבולה לכך.  לא החכמים, לא הנביאים, אפילו לא משה רבנו – לא היה להם פטנט, טריק, למנוע חטאים. אלא, קשר טוב, קשר של אמון, ובסוף זה תמיד משפיע, באופן מודע או לא מודע.  כמובן, לא אמרנו: קשר של אהבה כדי לקרב.  זה תכסיס.  אלא אהבה לשם אהבה.  ואנו יודעים שזה גם מביא ברכה לטובה.

ש: נסענו להודו כדי לבקר אותה.

ת: טוב מאוד.   אולי לנסוע עוד פעם.  יש להבין שאם אתם אוהבים אותה, אז אם יתעורר לה רצון לחזור אל התורה או אל הארץ, היא תדע שיש לה לאן לחזור, להורים חובקים.

ש: מה עוד לעשות?

ת: לתת לה כסף.  אהבה זה לא רק כסף, אך זה גם בא לידי ביטוי על ידי כסף.  יש שש אגרות של מרן הרב קוק לרב מילשטיין אשר בניו עזבו את התורה, את עם ישראל ואת ארץ ישראל ונעשו קומוניסטים.  הוא אומר לו לשמור קשר טוב איתם, ובין השאר לתת להם כסף.

ש: אלו אגרות?

ת: אני הדל כתבתי עליהם פירוש והוספתי עוד דברים בנדון בספרי הקטן "במרחקים תזכרוני" – יחס לבנים ובנות מתרחקים.