הסברים פסולים לפסקים של מרן הרב קוק

הרב שלמה אבינר

 

יש אומרים שמרן הרב קוק הקל בפסקים רבים מפני אהבת עם ישראל ואהבת ארץ ישראל, רצון למצוא חן בעיני חילונים וכדומה, וזה היה הנימוק לפסיקתו.  לדוגמא: היתר מכירה בשביעית (ספר שבת הארץ), בית דין לערעורים לרבנות הראשית, יחס לחילונים של תנועת השומר במאמר על במותינו חללים (מאמרי הראיה עמ' 89), היתר שמן שומשין בפסח (אורח משפט סי' קיא), איסור אתרוגי קורפו מחו"ל (ספר עץ הדר), היתר ציור ואף פיסול מסויים בבצלאל (אגרות הראי"ה ח"א עמ' רג).

טענה זו מוכחשת בגלל שלש סיבות.

א. היו דברים שהוא החמיר, כגון זכות בחירה לנשים (מאמרי הראיה עמ' 189), חליבה בשבת (אורח משפט סי' סד), גיור (דעת כהן סי' קנד), ניתוחי מתים (דעת כהן ס' קצט), נגיעה ביין ביקב על ידי חילונים (אגרות הראי"ה ח"א עמ' שיא), חומרות בהיתר הפיסול עצמו (אגרות הראי"ה ח"א עמ' רג), וחומרות בהיתר מכירה עצמו (עי' ספר שבת הארץ).

ב. הרי הוא בעצמו פורס לאורך ולרוחב את הנימוקים ההלכתיים שלו, שלקוחים מהגמרא והפוסקים כדרך הפסיקה בישראל כל הדורות, כגון הבחנה בין איסור דאורייתא לאיסור דרבנן, ואין זה מן היושר לחשוד בו שהיו לו נימוקים אחרים וכתב  את אלה רק כמסווה.

(עי' ספר מצוותיך אמונה – הלכות פסח להג"ר מרדכי זאב הס עמ' יג-טז ובעהרה ח, המביא דוגמאות רבות שמרן הרב קוק פסק על הדרך היותר בטוח בהלכה).

ג. הוא בעצמו דוחה בתשובה אחת את הדעה שישוב ארץ ישראל דוחה שבת (משפט כהן עמ' שנא).  כמובן שישוב הארץ וכן טובת הישוב בארץ ישראל היא שיקול הלכתי, ומצטרף לשאר שיקולים, מה שנקרא אצל הפוסקים "סניף", אך אינו יכול יסוד יחיד לפסיקה.

זה הכלל, ההלכה היא מעל הזמן, המקום והמקרים, היא נצחית.