אמא שלי נגד תרופות

הרב שלמה אבינר

[סיפור אמיתי]

 

אני בן 16 ואמי חשבה שאני נער מרדן.  ולמה מרדתיכי היא מנעה ממני רפואה מקובלת וחיסונים.  היא האמינה ברפואה טבעית, כגון שמנים, צמחים וקריסטלים.  היא גם היתה נגד חיסונים ואכן לא חוסנתי.  היא גם דיברה על זה גלויות עם כל האורחים והסבירה שהחיסונים שייכים לקונספירציות גדולות של רופאים רודפי כסף.  האורחים לא ראו ענין להתווכח, הקשיבו בנימוס, ואני הרגשתי מבוכה גדולה.  וכן היתה מפרסמת כל הזמן באינטרנט מידע נגד חיסונים ומדגישה כמה בריאותי  טובה.  היתה מקדישה כל יום שעות על כך.

הכי חמור היה כל פעם שחליתי.  היתה מרפאה אותי בקריסטלים וסוגי תה מוזרים.  וזה היה קורה לי רבות, כיון שלא השתמשנו באף תרופאה נורמלית או בחיסון.  גם ממחלה פשוטה כמו שפעת, לא הצלחתי להתרפא.  אפילו פחדתי לצאת החוצה בחורף.

אמי היתה מבלה כל הזמן עם נשים אחרות שהתענינו בסוג זה של דברים מוזרים.  זה נעשה בלתי נסבל.  הרגשתי שהיא הולכת ומשתגעת, וכל פעם שניסתי לדבר איתה, היתה משיבה לי בפשטות שעברתי שטיפת מוח.

אלא יום אחד, היא חלתה מאוד.  אמנם לא באופן כה חמור, כיון שהיתה לה מערכת חיסון טובה, כי הוריה טיפלו בה בצורה נורמלית בהיותה ילדה בעזרת תרופות וחיסונים. אבל הפעם, היא השתעלה הרבה.  אז נסתה קריסטלים, שמנים וצמחים.  אך להפתעתה זה לא פעל, ומצבה החמיר מיום ליום.  בהתחלה השתעלה, אחר כך קיבלה חום, הזעה וכאבים בחזה.  הייתי אומר לה: אבא בבקשה, נלך לרופא.

היתה עונה מתוך החום הגבוה שלה: לא, לא, כל זה קונספירציה ענקית, יש רק תהליך של הוצאת כל הרעלים הרעים מגופי.  הייתי גם כעוס וגם בפניקה, כי אמי פעלה בצורה טיפשית ולא יכולתי לעשות מאומה.  הייתי חש אין אונים ומיואש.  לא יכולתי לקנות תרופות וגם לא היו בבית.  אז ביקשתי מחברים והחבאתי במזונה.  אני יודע שזה בניגוד לאתיקה, אבל לא היה איכפת לי, כי הרגשתי שהיא גוססת.  קוויתי שהתרופה תפעל מהר, אבל אמי שמה לב, כנראה בגלל הטעם.  על אף מצבה, היא קמה ממיטתה, באה לחדרי, כולה חיוורת ומזיעה ואמרה לי בקול חולני: ניסית להרעיל אותי?!

אז פתאום היא אבדה הכרה ונפלה.  ניסיתי להעיר אותה וצעקתי: אמא!  אמא!  אך היא לא התעוררה.  טלפנתי לקרוא לעזרה ואמבולנס הביא אותה לבית החולים.  לכל אורך הנסיעה פחדתי שהיא תמות.  התברר שהיתה לה דלקת ריאות, והם התחילו מיד בטיפול.  הרופא אמר לי שזה נס שלא נדבקתי גם אני.  אך לא היה שום נס, הייתי מאוד נזהר, חובש מסכה, ומחטא את עצמי בכל דרך אפשרית.

כאשר מצבה השתפר והתייצב, דיברתי איתה שם בחדרה, היא חייכה אליי, והתחלתי לבכות כאשר ראיתי שהיא מרגישה טוב.  אבל אחר כך שוב התמוטטתי.  היא אמרה לי: תביא לי את הקריסטלים שלי.  לא יכולתי להאמין.  התחלתי לצעוק עליה: אמא, היתה לך דלקת ריאות!  לולא עזרת הרופאים, היית מתה!

רצתי הביתה, לקחתי את כל הקריסטלים, כל השמנים, כל המשחות וכל אשר לה, שמתי בקופסה, הרסתי הכל, וזרקתי לפח.

כאשר חזרה הביתה וגילתה מה עשיתי, כעסה עליי.  אמרתי לה: אני כל הזמן חולה, בגלל שאת לא נותנת לי בחירה.  עתה זה התור שלי לא לתת לך לעשות מה שאת רוצה.

בסוף הסכימה שאקבל חיסון וכן שנקנה תרופות.  אמנם היא לא הפסיקה עם כל הטיפולים המוזרים שלה, וגם קנתה חדשים.  אבל לפחות, אני מחוץ לתמונה.

מסקנה: אל תאמין בדברים מוזרים.