האם שלנו היא כל הארץ הזאת?

הרב שלמה אבינר

 

 

ש: טען לפניי אדם שדיבר בשם המוסר: יש כאן שני עמים, עם ישראל ועם פלסטינאי.  לכן, מבחינה מוסרית, יש חובה לחלק לשנים.

ת: קודם כל, אין עם פלסטינאי.  זו יצירה שקרית של עם שלא היה ולא נברא.  ועתה השקר מתגלה לעין כל, כולל בעיני מדינות ערב.

אך לגופו של ענין, פעם שמעתי שהיה דיון על כך, בין רב לבין הוגה שמאלני.  איני יודע אם זו שמועת אמת, אך העיקרון אמת.  זאת השיחה:

ההוגה: כאשר שני אנשים טובעים בים ויש קרש אחד, יש לתת לשניהם לאחוז בקרש.

הרב: לא מדוייק.  יש אדם שטובע בים ואוחז בקרש (ערבים) ואז בא טובע חדש (יהודי) ורוצה גם הוא לאחוז.  אין זה מוסרי.

ההוגה: נכון.  אמנם הראשון קדם באחיזתו בקרש אך הזיקה של השני קדמה לאחיזתו של הראשון, והזיקה קובעת.

הרב: הזיקה היא על חצי קרש או על כל הקרש?

ההוגה: כל הקרש.

הרב : נגמר הדיון.

ש: שאלה  תמימה: כיצד יש בעם ישראל אנשים שאינם מבינים דברים כה פשוטים, כה יסודיים שזו ארצנו ?

ת: רבנו הרב צבי יהודה כתב במאמרו "תמימים נהיה בתורה

  ובארץ", לפני המדינה, שזה בגלל השואה.  השואה כה זעזעה אותנו שאינינו מעיזים לומר: הארץ הזאת היא שלנו. זאת  פוסט-טראומה חמורה. לאט לאט נתרפא.

ש: האם אכן מתרפאים?

ת: לאט.  שמעתי על דיון שהתקיים בין ראש ממשלתנו שמיר לבין ראשי ממשלות.  איני יודע אם זו שמועה נכונה, אך העיקרון אמת.

ראשי הממשלות: אבל למה אינך רוצה לתת חלק מיהודה ושומרון?!

ראש ממשלתנו: ככה!

הוא צודק, זה שלנו ואינינו חייבים שום הסבר.  כאשר שמענו זאת, אמרנו: אשרי העם ש"ככה" לו!

ש: אבל אם הארץ הזאת היא שלנו, למה לא לתת ממנה חלקים, אם כך יותר נוח לנו?

ת: גם על זה שמעתי סיפור, ואיני יודע אם הוא נכון, אבל העיקרון אמת.  זאת שיחה בין בן גוריון, לבין טבנקין, האידיאלוג של התנועה:

בן גוריון: האם בשביל שלום, אפשר לוותר על חלקים מארצנו?

טבנקין: אני צריך לשאול שני אנשים.

אחר כמה ימים.

טבנקין: לא.

בן גוריון: ואפשר לדעת את מי שאלת?

טבנקין: שני אנשים שהארץ גם שייכת להם, סבא שלי שכבר נפטר, והנכד שלי שעוד לא נולד.