בודהיזם ויאוש

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: הרב מסביר לעיתים קרובות שהבודהיזם הוא ייאוש מהעולם ומהחיים, ומבוסס על עקרונות כמו "הכל רע" ו"צריך להתנתק", בניגוד לתורה שבאה להאיר את החיים ולרומם את המציאות. אמנם, מהתרשמות שלי ומקריאה בספרים שעוסקים בנושא, מדובר בשיטה שנותנת למי שהולך בדרכה הרבה דברים טובים.  אנשים מספרים על מודעות, הכרת עצמם, שלווה, שמחת חיים, בריאות, אריכות ימים, וקבלת מה שיש באהבה.  כשאני שומע נזירים בודהיסטים מדברים על חיים מלאים באושר ואהבה, מתעוררת בי קנאה - האומנם אין לנו מה ללמוד מהם?! האם באמת אנחנו מייצרים חברה של אנשים בריאים ושמחים? הנזירים מדברים על "אדם שמרגיש טוב עם עצמו" כאן ועכשיו, בלי צורך לעמול מבוקר עד ערב כדי להגיע לסיפוק רוחני - פשוט להסיר את הקליפות שמעיבות על הנפש, וממילא הנפש תזרח. נמאס לי כל הזמן לנסות ולהתאמץ, ליפול ולקום וליפול ולקום, לדקדק בפרטי הלכות, לעמול על מידות נפש שאולי לעולם לא אגיע אליהן. וכל זה על סמך איזה עתיד אוטופי שבו יהיה לי טוב. ומה עם ההווה? עם הרגע הזה? מה עם לקום בבוקר עם חיוך? מה עם לשמוח בציוץ הציפורים ובשמש הזורחת, מה עם להתמלא אהבה כלפי כל על וכל פרח? מה כל כך רע לשמוח בהוויתי הפשוטה ובטבע ההרמוני הפשוט?

תשובה: קודם כל, לא אני הדל מקור לכך שבודהיזם הוא יאוש,  כי איני מבין בבודהיזם, אלא זה מרן הרב קוק בספרו אורות הקודש (ב, תפו-תפח).

זאת ועוד, הוא גם מזכיר את הפילוסוף הפסימי שופנהאור שתרגם למושגים מערביים את הפסימיות הבודהיסטית (שם תפב-תפד).

כלל גדול בלימוד, כאשר רוצים להכיר שיטה, יש ללמוד אותה במקורה, ולא רק ציטוטים מקוטעים שתמיד אפשר להטות אותם בכל כיוון שרוצים, כדי למשוך אליה אנשים או לדחות ממנה אנשים.  ואכן, כל הדברים היפים שהנך מצטט לא נמצאים שם במקורות עצמם.

לגופו של ענין, העצה לשמוח בציוץ הציפורים, היא אולי מתאימה לבחור רווק שלא מוטל עליו שום עול והוריו מפרנסים אותו, אבל על אמא לילדים מוטלת אחריות כבדה, ולפעמים הריון וגידול ילדים אינו ציוץ ציפורים, אלא עול כבד, והיא מקבלת אותו באהבה, בגלל הרגשה פנימית טהורה של חובה, ובהחלט זה עול, אבל זה עול אהוב.

ולבסוף, כאשר רוצים לשפוט שיטה, אי אפשר לעשות זאת על פי אמירותיה, אלא על פי מעשיה.  קל מאוד לדבר, הרבה יותר קשה לעשות.  כאשר תייר מגיע למזרח הרחוק, מפנים אותו למסלולים מיוחדים ומראים לו רק דברים מלבבים.  אבל אם בטעות הוא נפגש עם חיי היום יום, הוא רואה עולם מהכי אומללים על פני כדור הארץ: סבל, עוני, ילדים מתים מרעב, אנשים בלי בית זרוקים ברחוב, העדר שירותים חברתיים, אביונים מרודים לצד עשירים מופלגים, מיליונים של אלמנות בנות שתים עשרה, אחוז הכי גדול של אונס, בשתיקת המשטרה שגם היא עסוקה בזה, אלמנה שזורקים לאש עם גופת בעלה, חברה מחולקת לקאסטות שמתנשאות זו על זו.  הלב נקרע לרסיסים מול אומללות כה נוראה.

ד' ירחם עליהם ויחזיר אותם בתשובה, ויזכו לחיות חיים מאושרים.