שו"ת קורונה

  שלמה אבינר

 

הוראות משרד הבריות

ש: האם יש חובה לשמוע להוראות משרד הבריאות נגד נגיף קורונה?

ת: פוסקי הלכה אינם רופאים, אך הם אומרים שצריך לשמוע לרופאים במסירות.  עיין האגרות בסוף ספר התניא.  אבל כאשר יש מחלוקת בין הרופאים, כגון רופאים שאומרים שמסוכן לא לאכול ביום הכיפורים לעומת רופאים אחרים הטוענים שדווקא מסוכן לאכול, אז ההלכה היא שהולכים אחרי הרוב.  כך נפסק בשולחן ערוך.  כלומר הכלל, שבהלכה, אחרי רבים להטות, גם נכון לגבי רופאים.  אף הרמב"ן בספר תורת האדם, שער הסכנה, כותב שיש ללכת על פי הזרם המרכזי ברפואה.  ובנדון דידן, רוב הרופאים והזרם המרכזי ברפואה, אומרים בתוקף ללכת על פי ההוראות של משרד הבריאות.

 

לחיצת יד

ש: משרד הבריאות הורה להימנע מלחיצת יד.  האם גם לשמוע?

ת: ודאי אין ללחוץ יד.  ובכלל, אין לזה מקור ביהדות. לא ברור מה המקור. יש אומרים תימני טרום אסלמי, יש אומרים בברית החדשה, יש אומרים פולחן חברתי של הבריטים לפני 500 שנה, יש אומרים קוויקרים אנגלים לפני 400 שנה, יש אומרים נשיא ארה"ב ג'פרסון כחלופה לקידה, יש אומרים מנהג קדום לוודא שאינו מחביא נשק ביד, או כדי לתפוס ידו כדי שלא ישלוף חרבו מן הנדן, יש אומרים טכס של הבונים החופשיים.  מה שבטוח הוא שזו דרך נפוצה להעביר שפעת...

ובספר דברי תורה לאדמו"ר ממונקאטש (ח"ט אות יד) כתב שהסבא קדישא, הגאון מהרש"א אלפנדארי, לא היה נותן שלום כדרך העולם, רק היה אומר בפיו שלום, ואמר שנתינת היד היא מנהג חדש שהנהיגו באירופה, ומקדמת דנא לא ידעו מזה, ושמא יש בזה משום חשש של חוקות הגויים. והעיר האדמו"ר ממונקאטש על זה שם מהמשנה בפרקי אבות (ו ט): "אמר רבי יוסי בן קסמא: פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום. אמר לי: רבי, מאיזה מקום אתה", ומשמע שנתינת השלום היתה מיד ליד, מדאמר ונתן ורק אח"כ התחיל האמירה, "אמר לי: רבי" וכו'. וכן בזוה"ק (פ' מקץ דר"ה ע"א) קריב לגבייהו ויהיב לון שלם, משמע ג"כ דיהיב בידיה, ע"ש. 

ומצינו לחכמים וסופרים שלא חששו לזה כלל (כה"ח רב פלאג'י סי' כח אות ל). ושמא י"ל שמה שהסבא קדישא לא לחץ ידי האנשים, הוא משום שחשש שמא לא נטלו ידיהם שחרית (וע"ע בס' לב חיים א סה. מובא במנהגי הראש"ל ח"ב עמ' 173-172).

 

ביקור חולים בטלפון

ש: האם יוצאים ידי חובת ביקור חולים בטלפון?

ת: תלוי במציאות מה הכי טוב לחולה.  במקרה שלנו, כן.  כי אסור להיות בסביבו (שו"ת ציץ אליעזר ח, ה.  שו"ת אגרות משה יו"ד א, רכג).

 

מנין

ש: האם הנמצא בבידוד חייב להגיע למנין?

ת: לא.  אין לו להגיע, כהוראת הרופאים.  הוא אנוס.

 

נשיקת מזוזות

ש: האם יש להימנע מנשיקת מזוזות?

ת: אין דין גמור לנשק מזוזה, זה חיבוב מצווה.  לא מוזכר בשולחן ערוך שיש לנשק מזוזה, רק מוזכר שישים אדם את ידו על המזוזה (יו"ד רפה, ב ברמ"א).  ככלל, העיקר הינו לקיים את מה שכתוב במזוזה, כמו שכתוב ברמב"ם בסוף הלכות מזוזה (ו, יג) שמטרתה הינה להרחיק את האדם מהבלי הזמן ולדבקו בריבונו של עולם.  לכן יש להימנע לגעת או לנשק מזוזות.  וכן פסק הרב הראשי הג"ר דוד לאו.

 

קריאת המגילה

ש: האם מישהו בבידוד יכול לצאת ידי חובת קריאת המגילה דרך הטלפון או בוידאו?

ת: בשו"ת אגרות משה (או"ח ד, צא), הג"ר משה פיינשטיין פסק שלכתחילה אין לצאת ידי חובתו דרך טלפון או מיקרופון.  אמנם בדיעבד, משום שמצוה מקרא מגילה היא דרבנן, מותר.  ובשו"ת מנחת שלמה (א, ט), הגרש"ז אוירבך חולק עליו.  במקרה שאי אפשר לאדם להיות במקרא מגילה משום פיקוח נפש של נגיף קורונה, אפשר לסמוך על דברי הגר"מ פיינשטיין, ולשמוע את המגילה דרך טלפון או וידאו.  אנו אומרים שעת הדחק כדיעבד דמי, ובשעת הדחק מתירים לכתחילה מה שבדרך כלל מותר רק דיעבד.  וכן פסק הג"ר צבי שכטר, גדול באמריקה, כששאלוהו השבוע. 

ש: האם יש לענות אמן על הברכות?

ת: כן.  כמו בבית כנסת באלכסנדריה שענו אמן על פי סימון הגבאי (סוכה נב, א).  ואין לברך הברכה אחרי קריאת המגילה 'הרב את ריבנו' אם אין מנין במקום הקריאה.  גם אפשר לקרוא בבית ביחידות מתוך מגילה כשרה.  אינו חייב לקרוא בטעמים, אך עליו לקרוא בלי טעויות, וכן להקפיד על סוף פסוק. 

 

"שלוחי מצוה אינן ניזוקין"

ש: איך אפשר להבין שאחד נידבק בוירוס קורונה בקריאת המגילה, הרי "שלוחי מצוה אינן ניזוקין"?

ת: עיין מסכת פסחים ח, ב ש"שלוחי מצווה אינן ניזוקין" נאמר בדלא שכיח היזיקא – נזק לא שכיח.  הדוגמה שם שיש אדם שבודק חמץ ואולי הוא צריך לבדוק תחת האבנים. אל יבדוק! שמא יש שם נחשים ועקרבים.  אבל שלוחי מצוה אינן ניזוקין?  אבל פה שכיח היזיקא.  זה שכיח שיש נחשים ועקרבים, ולכן הוא עלול להינזק.  עוד דוגמה נוספת: יש קיר משותף לי ולשכן הגוי, אז אדם דוחף את אצבעות בחורים בקיר לבדוק את החמץ.  אל תבדוק, כי השכן יאשים אותך בכישוף ויעשה לך צרות גדולות. אבל שלוחי מצוה אינן ניזוקין? אבל פה שכיח היזיקא. השכן הזה הוא שכן מרושע. כאשר יש שכיח היזיקא אנחנו לא אומרים "שלוחי מצוה אינן ניזוקין". במסילת ישרים (סוף פרק ט) זה מבואר באריכות. ברור שכשיש וירוס מדבק זה נקרא "שכיח היזיקא" ובזה גם שלוחי מצוה ניזוקין.

 

ובעז"ה יקויים בנו: רפאנו ד' ונרפא, הושיענו ונושעה.