אהבת ישראל אחרי הבחירות

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: ויהי אחרי הבחירות, שהיו כנהוג מלאות ביטויים חריפים, האם זאת אומרת שאבדה אהבת ישראל?

תשובה: לא.   אלו סתם דיבורים, סתם תיאטרון.  נאום פוליטי הוא חצי אמת וחצי תיאטרון.  הנואם בעצמו  אינו מאמין בדברים שהוא אומר.  להבדיל בין עם ישראל הקדוש  לבין רשעות הגויים, היטלר ימ"ש, שניסה לעשות מהפכת חצר, נכשל, כי הוא היה טיפוס אפור מאוד, ואחר כך הוא הלך ללמוד תיאטרון.  גם מי שלא מבין גרמנית, יכול לראות איך הוא דיבר בצורה תיאטרלית. הגם שלא למדו תיאטרון, לצערנו ככה מדברים פוליטיקאים.  משמיצים אחד את השני היום, ולמחרת כורתים ברית, אפילו אם נשבעו שלא, ואחר כך שוב משמיצים.  לפעמים אחד צועק על השני במלאת הכנסת ואחר כך שותים יחד קפה בקפטריה  של הכנסת.  ודאי כל הדיבורים האלה הם אסורים, אבל לא לחשוב שאין אהבת ישראל.

ומה סימנך?  בעם ישראל, אחד נלחם עבור השני, אחד מוסר את הנפש עבור השני, אחד מציל את השני.  אפילו מי שמשמיץ את השני, מוכן למסור את הנפש עבורו בצבא.

לא תמיד היה ככה בגלות.  היו גירושי יהודים ולא כל הקהילות הושיטו יד לקלוט אותם, אפילו בזמן השואה.  אבל כאן בארץ ישראל, יהודי אחד נמצא בסכנה, כל האומה תתגייס להציל אותו.  לפעמים זה אפילו מוגזם כגון עסקת שליט ששחררו רוצחים ושוב רחצו כ-86 יהודים כתוצאה.  אבל לא הפקירו יהודי אחד.

אהבת ישראל היא לא דיבורים, אהבת ישראל היא מעשים.  כשיש סתירה בין הדיבורים לבין המעשים, המעשים קובעים.  אברך חרדי סיפר שהיה ילד יתום, וחבר כנסת שמאלני-חילוני אימץ אותו, שלח אותו לבית ספר דתי וכולל, ועודד אותו ללמוד תורה.

היהודים הם לא האויבים שלנו, אלא הגויים שנוהגים כעמלק, הם האויבים שלנו.  כל סוג של יהודי הוא החבר שלנו.  אשכנזים ספרדים, תימנים אתיופים, שמאלנים ימניים, דתיים חילונים, פרוזים בני כרכים...  כל סוג של יהודי.

אם רוצים לראות מה זה עם שאינם חברים, תסתכלו בסוריה: חצי מיליון הרוגים, ששה מיליון ברחו מן הארץ, תשעה מיליון ברחו מן הבית.  גם הערבים  אינם חברים אחד עם השני,   הערבים בחברון והערבים בשכם  הם ערבים שונים, וגם לא השונים והשיעים, ששוחטים אחד את השני.

ודאי גם פוליטיקאים צריכים לדבר בעדינות, אבל צריך להבין שיש להם עור של פיל, אז מדברים בחריפות.  הכנסת זה לא בית כנסת.  זה סגנון אחר ששולט שם, אז לא לשים לב ולא להתרגש.

מותר לחלוק אחד על השני, מותר לא להסכים אחד עם השני, אבל לא לשכוח שאנחנו אחים ואנחנו חברים.  חילוקי דעות – מותר, חילוקי לבבות – אסור.