המלחמה הפילוסופית הראשית של דורנו

הרב שלמה אבינר

 

כמובן, פילוסופיה אינה עניננו, אלא לימוד תורתנו הקדושה.  אמנם, קבל את האמת ממי שאמרה, אך אינינו זקוקים לאותם פירורי אמת, לנו יש לעילא לעילא.

אך לפעמים, כיוצא מן הכלל, יש לקיים דע את האויב, לא בגלל הטעות התאורטית שלו, אלא בגלל ההשלכות המוסריות הנוראות שנובעות ממנה.

אם כן, המלחמה הראשית היא נגד המהותנות, Essentialism, אסנציאליזם.

אנו, תלמידי משה רבנו, הננו מהותניים, כלומר  יודעים שלכל דבר יש מהות, עוד לפני שהוא הופיע בעולם ובמציאות.

מאיפה באה המהות הזו?  מרבונו של עולם, שהסתכל בתורה וברא את העולם.  התורה מגדירה את המהות של כל דבר.  אפשר במקום מהות גם לומר עצמיות, או טבע פנימי, או בלשון רבותינו הראשונים: צורה.

יש מהות של יהודי ויש מהות של גוי, יש מהות של אדם ויש מהות של בהמה, יש מהות של איש ויש מהות של אשה, וכן הלאה.

כמובן, אין זה מבטל את הבחירה החופשית.  אמנם אין לאדם בחירה חופשית לקבוע את מהותו או לשנות את מהותו, אבל יש לו בחירה חופשית להיות נאמן לה או לבגוד בה.  הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.  העולם מתחלק לשנים: כל ויראת שמים.  הכל נקבע על ידי רבונו של עולם, מלבד דבר אחד: יראת שמים.

אפשר גם לקרוא למהות הזו מורשה, בדומה לתכונה מולדת שעוברת בירושה.

לארץ ישראל יש מהות שהיא אחת עם מהות עם ישראל: והבאתי אתכם אל הארץ... ונתתי אותם לכם מורשה.  וכן לתורה יש מהות והיא אחת עם מהות עם ישראל: תורה ציוה לנו משה, מורשה קהילת יעקב.

אפשר גם לקרוא לאותה מהות: אידיאה.  זה מונח יווני של אפלטון, שמרן הרב קוק גייר אותו במאמרו המפורסם מהלך האידיאות. האידאה קיימה בעולם העליון, והיא מתגלה באדם.  לא האדם יוצר אותה.

אדם מטריאליסטי רק רואה את הדבר כמו שהוא.  אך זה שטחי. כי יש לו מהות.  אפלטון כותב (בערך):

סוקרטס שואל את תלמידו אנטוסטנס:

-          אנא הגדר לי סוס. 

-          לא אגדיר סוס בצבע חום, כי יש גם סוס  שחור וסוס לבן.

-          יפה מאוד.

-          גם לא אגדיר אותו בארבעה רגלים, כי גם סוס עם שלוש רגלים, עדיין נשאר סוס.

-          כל הכבוד.

-          אף לא אומר שגודלו מגדירו, שהרי קיים גם סוס קטן.

-          יישר כח.

-          אף לא אומר שהגדרתו היא הצורה המפורסמת והידועה.

-          למה?

-          כי גם לפסל של סוס, יש אותה צורה.

-          נפלא!

-          אני מודה, איני יודע להגדיר סוס.

-          אם כן, מה שמגדיר סוס, זו הסוסיות.

-          הסוסיות?!  איני מבין דבריך.  מה זו סוסיות?!  סוס – אני רואה, סוסיות – איני רואה.

-          אתה יודע למה?  כי אתה בעמצך מסתכל כמו סוס.

עד כאן.

ומכאן נבוא למתנגדי המהותנות.  כמובן, התנגדות זו אינה מהיום, היא עתיקה מאוד,  אך כאמור, אז היא היתה בעיקר פילוסופית, עתה, יש לה השלכות מוסריות חמורות.

למשל, הקיומיות, האקזיסטנציאליזם, Existentialism, טוענת שהקיום קודם למהות.  קודם כל, האדם קיים, זו עובדה, הוא נולד ללא מהות.  אלא הוא, בחופשו קובע מה תהיה מהותו.  כל התינוקות הם אותו דבר. כמובן, בהתחלה, אחרים מחליטים עבורו.  אבל אחר כך, הוא מגדיר את עצמו, הוא עושה את עצמו, על ידי חופשו.  הפרט קיים, המהות לא קיימת באופן עצמי, אלא האדם קובע אותה.

 ודאי, גם אחרי שהאדם כבר אינו תינוק, מכלול של השפעות פועלות עליו, כגון השפעות סוציולוגיות-חברתיות.  אבל גם הן אינן מהות, אלא שותפות בהגדרת המהות.

במילים אחרות, האדם הוא תוצר של "הבניה חברתית".  החברה בנתה אותו, כאשר גם הוא חלק מן החברה.

ודאי, גם אקזיסטנציאליסט מודה במידה מסויימת שמהות השולחן קודמת לשולחן.  זה לא שהנגר בנה שולחן, ואחר כך החליט מה הוא יהיה.  אלא האידיאה של השולחן קדמה לשולחן.  אבל האידיאה של האדם לא קדמה לאדם, כי אין לאדם נגר!  אין אלהים!  אלא האדם זרוק בעולם בקיומו, Geworfen בגרמנית, ומחליט מה הוא יעשה מעצמו.

לכן, קשה להבין שיש אנשים שמגדירים עצמם יראי שמיים, אך הם שוללים את המהותנות.  אך אין זה כאן עניננו לפתור חידה כואבת זו.

אף הפוסטמודרניזם המפורסם הוא סוג של מלחמה במהותנות.

עבור מתנגדי המהותנות, אין מהות יהודי או מהות גוי.  יהודי הוא מי שמגדיר עצמו יהודי או שהחברה מגדירה אותו יהודי.  וכן גוי הוא המוגדר כגוי.

וכן אין מהות איש ומהות אשה.  אין מין איש ומין אשה.  יש מגדר.  אשה היא אדם שמגדיר את עצמו כאשה או שהחברה מגדירה אותו כן.  אמרה הפילוסופית האקזיסטנציאליסתית הפמיניסטית סימון דה בואבואר: לא נולדים אשה, נהיים אשה.

אגב, הפמיניסטים שוללי המהותנות, יורים לעצמם ברגליים. כשאשה שמגדירה  את עצמה כאיש, הנסיון מראה, שהיא איש מאוד לא מוצלח.  אך אם יש מהות לאשה, נשיות, אז אותה נשיות הינה מאוד חשובה ועילאית, לא פחות ממהות הגברית.  שניהם בצלם אלהים, אלא איש על מחנהו ואיש על דגלו.

יותר מזה, אין מהות של טוב ואין מהות של רע.  טוב, הוא מה שהחברה מגדירה כטוב או שכל אחד מגדיר כטוב.  וכן לגבי רע.  זה חטא אדם הראשון, אומר הרמב"ם בתחילת מורה נבוכים, וכן ספר נפש החיים לרבי חיים מוולוז'ין (שער א, ו, הגהה).  מעצמו האדם הוא יודע מה טוב ומה רע, והוא מחליט.  וזה כבר מוזכר בקיצור בתרגום אונקלוס על הפסוק, ממנו לדעת טוב ורע, כפי שמביא הרמב"ם.

ברור שהשקפת עולם זו היא חורבן, לא רק של עם ישראל, אלא של כל האנושות.  אלא שרוחות רעות אלו נושבות אלינו ומן המערב וחודרות בכל מקום, בחינוך, בפוליטיקה, בצבא, בחברה.

אבל, ככל האויבים הרוחניים שלנו, אנו ננצח, לטובתנו ולטובת כל האדם בצלם אלהים.

כמובן, מאוד קיצרתי, ואידך, זיל גמור.