מדרגת הנופלים בקרב

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: האם אדם חילוני, שעשה מעשה גבורה, ונהרג על קידוש השם, בשביל להגן על בני עמו, האם זה נחשב על פי ההלכה, עם כל גודל מעשיו וגבורתו, והערכה שלנו כלפי מעשיו, כאדם קדוש ובעל מעלה של מת על קידוש השם?  האם כוונת הנהרג בשביל להיחשב במעלה של המצווה זו, כמו כל שאר המצוות?

תשובה: יש ארבע מדרגות.

א', יהודי שנהרג על ידי סתם רוצח, בכך מתכפרים עוונותיו (עיין שו"ע יו"ד שמ, ה ושו"ך שם), בגלל צער המיתה, ובכלל הצער שהפסיד שנות חיים.  יש על זה תשובה של החתם סופר על איש יהודי שנרצח על ידי שודדים.  אבל החברא קדישא נסעו, וממלאי מקומה לא היו בקיאים בהלכה, ושאלו אם לקבור אותו בקברי אבותיו או לא.  והוא השיב שכן, על פי הגמרא סנהדרין מז א, שכיוון שנהרג, זה כפרה על עוונותיו ונקרא עבד ד' (שו"ת חת"ס יו"ד שלג).

ב', נהרג בגלל שהוא יהודי, כגון בשואה ובפוגרומים שונים, גם זה נקרא קידוש השם, והוא נקרא קדוש.  שו"ת מהרי"ל סי' צט.

ג', אמרו לו לעבוד עבודה זרה, או שאר עבירות בשעת הגזירה, וסירב, ובגלל זה הרגו אותו, זה נקרא קידוש השם.  רמב"ם, הלכות יסודי התורה פרק ה.

ד', הלך מרצונו החופשי להציל יהודים ונהרג, על זה נאמר בגמרא: "אין אדם יכול לעמוד במחיצתן", כגון "הרוגי לוד" (פסחים נ, א).  "שני אחים היו, שמסרו עצמן על ישראל, שהודו על עצמן הריגת בת מלך, שהיו מטילין אותה על כל ישראל" (רש"י).  וכן חיילי צה"ל וחיילי מחתרות הלוחמים.

נפלו על אהבת העם והארץ.