מדינה של עשירים!

הרב שלמה אבינר

 

בקיץ תשע"ד, לפני שש שנים, הוועדה למלחמה בעוני, המכונה ועדת אלאלוף, הגישה מסקנותיה, כיצד להוריד את העוני במדינתנו ב-40%.  אשרינו.

כמובן האדם הפשוט יוכל לטעון שעבור זה אין צורך בוועדה, ואין צורך להיות כלכלן.  הפתרונות פשוטים: העלאת שכר מינימום, וקצבת ילדים, וקצבת קשישים, תוספת סיוע בשכר דירה, תוספת השקעה בחינוך ילדים, הכשרה מקצועית.  אך ברור, שאם יושבים אנשים חשובים וחכמים ומנסחים דבריהם בצורה מקצועית, יש לזה הרבה יותר כח.

אך הוועדה המכובדת שכחה פרט קטן, שבגללו עברו שש שנים, ושום דבר לא התקדם, ועדיין יש עוני, ואולי יותר גרוע: התוכנית היתה אמורה לעלות 7 מיליארד שקל, ומיד האוצר הודיע שאין לו מאיפה להוציא את הכסף.

זו בדיחה עצובה כפולה: א. בשביל דבר חשוב, יש כסף, אי אפשר להסתפק במילים יפות.  ב. 7 מיליארד זה סכום אפסי.  כידוע תקציב המדינה היום הוא 500 מיליארד.

אגב, יש הרבה עמותות שמתנדבות לסייע לעניים, הן עמותות דתיות, הן עמותות חילוניות.  גם הן מצטערות שאינן מקבלות די סיוע ממשלתי.  ובמה מדובר?  - במיליונים.  גם זו בדיחה עצובה.

בינתיים יש עניים, כלומר דיור רעוע, אין כסף לשלם חשמל ומים, ועוד דברים בסיסיים.

לכן, בינתיים נותרנו עם חוברת מאוד טובה של אותה וועדה ושני מיליון עניים.

אגב, הרבה מהתורמים לעמותות, הם בעצמם עניים.  הם יודעים את נפש העני, כי הם היו שם ועדיין נמצאים שם.  הם לא עשירים בכסף, אבל הם עשירים בלב.