טוב שברופאים לגיהנם

הרב שלמה אבינר

 

"טוב שברופאים לגיהנם" (קידושין פב, א), הוא לכאורה מאמר מאוד מעליב, כלפי כל כך הרבה רופאים טובים שמוסרים נפשם על עם ישראל, ואף נדבקים בעצמם בקורונה.

בא רש"י לעזרתנו: "פעמים שהורג נפשות, ויש בידו לרפאות את העני, ואינו מרפא".

כמובן, לא כל רופא הוא כזה, יש הרבה רופאים צדיקים ואידיאליסטים שאינם מבדילים חלילה בין עשיר לעני, אך באופן כללי מערכת הבריאות בארצנו כן מפלה בין עשיר לעני.

שאם לא כן, מישהו מוכן להסביר לי למה בפריפריה יש פי שלוש תמותת תינוקות מאשר במרכז? למה בפריפריה תוחלת החיים היא שלוש שנים פחות מאשר במרכז?  אלא כנראה הרפואה פחות משקיעה.  ולמה ברפואה ציבורית, התור ארוך, וברפואה פרטית התור קצר?  ומדוע בית-חולים פרטי הוא הרבה יותר משוכלל ומרווח מאשר בית-חולים ציבורי?  התשובה פשוטה: הכסף יענה את הכל.

אבל  מה יהיה עם אנשים עניים.  יש שני מיליון עניים מתחת לסף העוני, וגם מי שאינו כל כך עני, לא תמיד יש לו עודפי כסף או אפשרות לביטוח רפואי משלים.

כמובן, אנו מבינים שיש עשירים ועניים, אם כי זה לא צודק.  אבל בתחום אחד, אי השוויון הינו בלתי נסבל: לחיות או לו לחיות!

כל שנה 300,000 חולים כרוניים מוותרים על קנית תרופות, כי אין להם כסף.  כל שנה 300,000 אנשים מוותרים על טיפול רפואי, כי אין להם כסף.

זו תופעה בלתי נסבלת.  כלל גדול בהלכה: חייך קודמים לחיי חברך, אבל מותרותיך אינם קודמים לחיי חברך.  אנו מבינים שיש חיים בלוקסוס ויש חיים על  הגרוש.  אך כאמור לחיות או לא לחיות צריך להיות מחוץ לחשבון.  To be or not to be, that is the question. 

כמובן, מוסדות המדינה טורחים ללא לאות לתקן את המצב, אבל עוד ארוכה הדרך.

אנא למשוך את המדינה שמאלה, אך  שמאלה במובן האמיתי של אהבה ואחוה ושלום ורעות לכל אחד.