המפלגה הדתית-לאומית - לאן

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: המפלגה הדתית-לאומית התפלגה וחלק יהיה בממשלה וחלק יהיה מחוצה לה, ובכלל כחה המספרי יורד משנה לשנה, אפילו לא עובר  אחוז החסימה, ולכן עושה חיבורים עם שאר מפלגות.  זה מאוד מטריד אותי.

ת: נכון.  אך קודם כל, יש להבין שההיסטוריה אינה מתחילה מהמפלגה הדתית-לאומית אלא מהרעיון הדתי-לאומי, שהוא אמיתי ונצחי.  בסופו של דבר, מה שמנהיג את ההיסטוירה, זה לא האישים אלא המחשבות, לא המסגרות, מה שנקרא מטריאליזם היסטורי, אלא הרעיונות, מה שנקרא אידיאליזם היסטורי, המבואר במאמרו של מרן הרב קוק "למהלך האידיאות".

ש: וכיצד אפשר להגדיר את הרעיון הדתי-לאומי?

ת: רבנו הרב צבי יהודה הגדיר: תחית האומה בארצה על פי תורתה.  כלומר, לא רק קדושת הפרט, מה שהיה קיים בגלות במידה רבה, ושהוא משאת נפשם של החרדים עד עצם היום, אלא גם ועוד יותר קדושת הכלל, קדושת האומה.  ממלכת כהנים וגוי קדוש.  כל ספר אורות מלא מזה.

ש: קודם כל, לתחיית האומה כבר זכינו?

ת: כן.  ברוך השם.  בנין הארץ, שיבת ציון, הקמת המדינה, צבא, מלחמות ישראל, אהבת ישראל, חזרת הישיבות בארץ ישראל.  אבל עניננו הוא תחית הקודש.

ש: מי יעשה זאת?

ת: יש אנשים חילוניים אידיאלסטים, טובים, אבל אינם שייכם לעבודת הקודש.  כמובן שייכים  בגניזת נשמתם, אבל לא בפועל.  ויש חרדים טובים, יראי שמים, אבל הענין הלאומי הארץ-ישראלי, המדיני והצבאי, אינו מעניין אותם.  ויש ציבור אשר הולך בין הנתיבים, דתי-לאומי.

ש: רבנו הרב צבי יהודי לא השתמש בביטוי דתי-לאומי?

ת: נכון.  כי זה פליאונזם, Pleonasm, כלומר שתי מילים שאומרות אותו דבר.  מרן הרב קוק מסביר בספרו אורות, שמי באמת דתי, הוא ממילא לאומי, ומי שבאמת לאומי, הוא ממילא דתי (אורות מה).  הביטוי דתי-לאומי עלול לומר, שאפשר להיות דתי בלי להיות לאומי, ולהיות לאומי בלי להיות דתי.  בודאי התורה  שלנו מדברת גם על ממלכה פה בארצנו, יסוד כסא ד' בעולם (אורות עמ' קס), ומאידך, כשאנו מדברים על ארץ, אין הכוונה לארץ ככל הארצות, אלא ארץ ד'.

ש: והציבור הזה שהולך בין הנתיבים הצליח?

ת: ודאי.  התחיל טיפין טיפין ולאט הלך והתעצם.  כמובן לא ביום אחד, אבל בטוח.  פעם הוא היה דל מבחינה תורנית, למשל כאשר הוקמה ישיבת כרם ביבנה לא מצאו בכל הארץ תלמיד חכם אחד שיוכל לעמוד בראשה, אלא חרדי.  והיום ב"ה יש מאות ואלפים תלמידי חכמים גדולים.  וכן המון גדול של יהודים יראי שמים.  ב"ה, המחשבה הזאת הולכת וצוברת עוצמה בצורה אדירה, ושום דבר לא יעצור אותה.  החילונים יהפכו לדתיים, והחרדים יהפכו לציונים.  זה תהליך אלהי שמפלס את דרכו.

ש: אם זה תהליך אלהי, אז ילך ויתעצם, ואין לנו מה לדאוג?

ת: כל תהליך אלהי, אין פירושו שנשב בחיבוק ידיים ושד' יעשה את העבודה.  אלא אנחנו נעבוד בשבילו יתברך.

ש: מי זה אנחנו?  המנהיגות הפוליטית?  הרי אנו רואים שהמפלגה הדתית-לאומתית מסתבכת?

ת: אין זה מסובך מהיום, אלא עוד מזמן מרן הרב קוק, לפני כמאה שנה.  הוא רצה שהמזרחי יהיה מנהיג האומה, אך למעשה הוא לא תפס מנהיגות, ואפילו הוא הולך ויורד.

ש: מה הסיבה לכך, אם הרעיון הוא אמת?

ת: אמר מרן הרב קוק: כי המזרחי הם פשרנים.  פשרנים!  זה לשונו: "דעות ממוצעות ופשרניות, שיש בהם מעין חולשה גופנית ורפיון נפשי,  אינן עלולות לנצח בתכונה רבת-פעלים כתכונת התחיה הלאומית שלנו" (אגרות הראיה א קסד).  "בפשרות למחצה, לשליש ולרבע, מאומה לא נתקן" (שם ב, קכג).  "המזרחי... ישמיע קולו קול עז" (שם ג, ריז).  "...טל חיי קודש בתוכיותה של התנועה הציונית... ודבר זה לא יצא אל הפועל על ידי הדרך האטי המזרחי" (שם ג, קעג).  לא יצא לפועל!

ש: אז מה הוא  הציע?

ת: הוא ניסה להקים תנועה אחרת, "דגל ירושלים", של תחיה מתוך הקודש.  אך לא הצליח.  נסיון שלישי הצליח: ישיבת מרכז הרב, - וגם בנותיה.  אבל כמובן, תלמידי חכמים אינם מנהיגים פוליטיים.

ש: למה הפשרנות היא טעות?  היא מחברת את כולם?

ת: היא לא רק טעות עקרונית אלא גם טעות מעשית.  אנשים רבים מנמקים למה אינם מצביעים מפד"ל: מה יש לי שם?  אם אני מחפש תורה – אני מוצא יותר טוב אצל החרדים.  אם אני מחפש בנין האומה, גם זאת אמצא יותר טוב במפלגות אחרות.

ש: ולמה זו טעות עקרונית?

ת: פעם נשאל על כך החפץ חיים, אם אפשר לעשות פשרות בעניני דת.  השיב: בפשרה יש להחתים שני הצדדים, נראה אותך מחתים את הקדוש ברוך הוא!

ש: אבל מצד שני, אנו רואים שגם משיגים דברים על ידי פשרות?

ת: אלו עסקנים, זה משהו אחר.  גם עסקן הוא חשוב, אבל אינו מנהיג.  בספר אורות: "אפסו גבורי חיל ענקיים, וירבו במקומם עסקנים נמוגים ודלי-מעש, וירבו במקומם בוסים בטיט-חוצות של רעיונות קטנים" (קיד).

ש: רעיונות גדולים לא יפחידו אנשים?

ת: לא.  עם ישראל הוא עם גדול!  אמנם בפועל, עדיין קטן, כמבואר במאמר "הדור", אבל בכח, יש גדלות ענקית.  לצערנו, יש אידיאולוגיה של פשרנות.  פעם בכותל, ר' יוסף בורג פגש את הרב חנן פורת בכתפים ואמר לו בטון ביקורתי: חנן, חנן, אנחנו פשרנים!

זה לא נכון, לא להלכה ולא למעשה.

ש: אבל יש יהודים למחצה, לשליש ולרביע, ואולי להם מתאימה הנהגה פשרנית?

ת: לא נכון, פעם בצבא, ניגש אליי חייל דתי חלש, שמעט מאוד הקפיד על מצוות, עם כיפה אפסית, הראה לי באצבע רב ליברלי אחד, ואמר לי: אתה רואה את הרב הזה, אני לא סובל כאלה! לעצמו הוא התיר הרבה, אבל מרב ציפה לגובה עליון.

ש: האם אנחנו יותר קרובים לרבנים חרדים או לרבנים הדתים-לאומים-ליברלים?

ת: אנחנו לא עושים פלגים באומה, אנחנו עם אחד.  לפעמים אדם שואל אותי: למה הציבור שלנו...?  אני מפסיק אותו: מי זה הציבור שלנו?  הוא מגמגם.  אני עונה: הציבור שלנו זה עם ישראל!  ועתה מה שאלתך?  כבר אין לו שאלה.

  יש דברים שהחרדים הם הכי טובים, ויש דברים שהחילונים הם הכי טובים, כגון בכלכלה ובבטחון. אף אחד יש לו כל המעלות.  לכולנו יחד, יש כל המעלות,  וכולנו משלימים אלו את אלו.

ש: אז עלינו ללמוד הכל ולערבב יחד?

ת: לא.  אנו תלמידי מרן הרב קוק ורבנו הרב צבי יהודה, -  ואחרים עושים מלאכתם הם.  ראה רש"י נדה ז ב למטה, שתלמידי התנאים הראשונים, "כל אחד מה ששמע מרבו, מלמדו לתלמידו שמועה כמו שהיא".  אנו אוהבים את כל הרבנים ואת כל היהודים, אבל אנו תלמידים של שני החכמים האלה, וזו עבודתנו.

ש: אולי  לעשות כנס של כל הרבנים הדתים-לאומים?

ת: זו פגישה נחמדת אהבה ושל כבוד, ולא יותר.  אבל הפתרון הוא לדבר בגדלות, למלא את האומה בדברים גדולים, זה ירפא אותה.

ש: ובסיכום?

ת: הפסוק שמרן הרב קוק הביא בכרוז: "על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון, הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי" (ישעיה מ, ט.  מועדי הראיה 446).  חזק ואמץ, ונזכה לעלות מעלה מעלה.