למה אנו מתנגדים לפוסטמודרניזם

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: למה אנו כל כך מתנגדים לפוסטמודרניזם?  הרי יש עוד הרבה השקפות עולם בעייתיות?

תשובה: קודם כל, יש להבין מה טוען הפוסטמודרניזם.  ההגדרה שלו – אחרי המודרניזם, כבר זורעת שני ערפולים: א. הוא אחרי המודרניזם, כלומר אין כאן הגדרה מה הוא כן, אלא מה הוא לא, כלומר לא מודרניזם.  ב. יתר על כן, יש הרבה מאוד דרכים, להיות נגד המודרניזם.

אם כן, קודם כל, עלינו להבין מה הוא המודרניזם.  ההיסטוריונים הגדירו המודרניזם כעידן אחרי ימות הביניים, והחליטו שהוא התחיל עם נפילת קונסטנטינופוליס בשנת ה' אלפים ריג לפני 600-500 שנה.  הפילוסופים מעדיפים להתחילו עם מקיאוולי, מונטיין ובייקון.  אבל אין זה כל כך משנה לענייננו.  וכמובן, אנחנו לא מדברים כאן על מודרניזם בתחום האומנות, אלא בתחום המחשבה והמוסר.

אפשר להגדירו כשלוש אמות מידה.  השכל, הסובייקטיביות והקידמה.

א', השכל, התבונה, הוא מעל האמונה וההתגלות.

ב', הסובייקטיביות, חופש הפרט, היא מעל הציות.

ג', הקידמה, מעל המסורת, ובכלל העתיד מעל ההווה ואף מעל הנצח.

כל זה נגד השקפות ימות הביניים, ונגד השקפות העולם העתיק.

האם יש בזה רווח או הפסד?  גם וגם.  זאת השאלה: מה עדיף, אמונה משובשות, למחצה לשליש ולרביע, או מחשבה נקיה מכל אלה, אבל עם הרבה ריק, הרבה שלילה.  לכן ודאי, שיש לנו ביקורת על המודרניזם, אך יש לנו גם ביקורת על האמונות שקדמו, וקשה להחליט מה יותר גרוע.  ועיין מאמרו של מרן הרב קוק על הרמב"ם, שהאנושות מיטלטלת לסרוגין לכאן ולכאן כמו מטוטלת (מאמרי הראיה 113).

ומכאן לפוסטמודרניזם, שכבר אינו מאמין במודרניזם, כלומר בערכים שלו.  הרי אמרנו שהמודרניזם כולל ריק ומילוי, חלק מהריק הוא מוצדק וחלק לא, חלק מהמילוי הוא מוצדק וחלק לא.  על כל פנים, היה גם מילוי בעל ערך.  אך הפוסטמודרניזם כבר לא מאמין בו

    - התבונה כבר לא מעניינת אותו, אלא הרגש.

-  נושא הוסבייקטיביות לא נוגע לו אלא הפרט.

- ההמשך ההיסטורי לא מטריד אותו אלא הפרסום,  הסלבריטי

- לא האוניברסליות אלא היחיד.

- לא העתיד אלא ההווה.

- לא הנצח אלא הרגע.

הוא אקלקטי – בוחר מה שנוח לו.

הוא מחפש מה שמשעשע.

הוא הדוניסטי – מחפש הנאה.

הוא אינו מאמין  בסיפורים ארוכים, בקוהרנטיות - כלומר לכידות, באוונגרד, כלומר משמר קדמי.

הוא אוהב קולאז'  - כלומר הרכבת חתיכות, הלוואת רעיונות, ציטוטים, קריצות עין.  הוא משחק עם אסמכתאות ויכולות מעשיות Know-How.

הקיצור, הוא ריק מוחלט, אך ריק נחמד, משובב, מענין, מהנה.

אין ערכים, אין אידיאל, יש רק הנאה.  ריק מענג.  כמובן אינינו נגד הנאה, הנאה היא צורך לגיטימי למען הרגשתו הטובה של האדם, אבל היא אינה תוכן החיים, מילוי החיים, מגמת החיים.

ריק מענג מוביל במוקדם או במאוחר, למשבר נורא, כי הנשמה אינה יכול לחיות מריק, ואין גבול כמה זמן אפשר להתעלם מסבלה. אך בינתיים, נגרם נזק נורא.

חזק ונתחזק בתורה ובקדושה, באמת ובצדק, ביושר ובחסד, למעננו, למען כל המין האנושי, ולמען ד' אלהינו מלך העולם.