הקורונה ותרבות הפנאי

הרב שלמה אבינר

[ראיין: הרב מרדכי ציון]

 

ש: עקב הקורונה נוצר זמן פנוי לרוב, לכן עולה השאלה מה היא תרבות הפנאי על פי היהדות, כדי להנות בצורה מותרת? קולנוע? תיאטרון?  אומנות?  מוזיקה?

ת: אין ביהדות תרבות פנאי.  עיין מסילת ישרים סוף פרק א שלהנאות העולם, אין ערך עצמי, אלא להיות עזר וסיוע לאדם, כדי שתהיה לו נחת רוח וישוב דעת, למען יוכל לעסוק בעבודת ד'.  וכן הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ה, שלפעמים אדם יסתכל על דברים יפים, כדי לקבל ישוב דעת ומנוחה לנפש.  אם כן, יש מקום להנאות הכרחיות מזעריות, כדי לחיות באופן תקין, אבל אין להן ערך, הן רק צורך, כדי להרגיש טוב.

ש: כלומר להתאוורר קצת.

ת: נכון.  במערב יש הפרזה.  במסילת ישרים, העולם הוא עולם של מילוי חובה.  במערב, הוא עולם יש מילוי הנאה, וכל המרבה להנות, הרי זה משובח, וכל המרבה למלא חובתו, זה בלית ברירה.  אם שעות העבודה ירדו, ושעות הבילוי יעלו, נגיע למצב שרוב עיסוקו של האדם יהיה תרבות הפנאי.

ש: זה המצב עתה בקורונה, ובמיוחד אצל ילדים.  אז אנו ניצבים בפני בעיה, בהעדר תרבות פנאי יהודית.

ש: אכן.  כל הדורות, לא פיתחנו תרבות פנאי.  אל תשמח ישראל אל גיל כעמים (הושע ט, א).  לא יצרנו תיאטרון.  הגדרנו אותו כמושב ליצים (עבודה זרה יח, ב).  ומה עשה יהודי בזמנו הפנוי?  למד תורה ועשה חסד.  בזה הוא מילא נשמתו.  כמובן נגנו קצת בחתונה, אך לא עשו מזה עיסוק שלם.  לא עסקו בהרחבה באומנות.  דאגו להידור מצוה של בית כנסת, אך לא עסקו בציור.

ש: אבל עובדה היא שהדור שלנו עסוק מאוד בבידור.  אם נציע לו למלא את זמנו הפנוי בלימוד תורה ובעשיית חסד, הוא לא ישמע, מלבד בודדים.

ת: נכון מאוד.  לכן במצבים כאלה, יש למזער את הנזק, כתשובת הרשב"א שאין נוטלים כל החבילה בבת אחת (שו"ת ה, רלח), או כלשון הפוסקים: להציל מה שאפשר להציל. לכן יש ליצור תרבות פנאי הכי כשרה שאפשר.

ש: מוזקיה יהודית?

ת: אין מוזיקה יהודית, אלו מנגינות של גויים, שעברו סינון ותיקון, כדי להיות כשרות, ולא תעוררנה רגשות שפלים.  וכן אין אומנות יהודית, יש אומנות כשרה, וכן תיאטרון כשר וקולנוע כשר.

ש: כלומר חול כשר, כמו מזון כשר?

ת: כן.  אפשר להציע לילדים בבית צביעה ושאר עבודות יד, צפיה באתרי מדע וביצוע ניסויים מדעיים – כמובן בזהירות, טיול אינטרנטי במוזיאונים ראויים וכדומה.  כמובן, לימוד מדע, יש לו ערך, לא כמו לימוד תורה.  האידיאל שלנו הוא להקדיש זמן פנוי לתורת חיים ואהבת חסד.

ש: איזה חסד?

ת: חסד?!  קודם כל, איש יהיה שותף לאשתו בכל עבודות הבית, וכן הילדים יעזרו.  וכן לכל המשפחה ולשכנים.  ויבקר חולים בבתי חולים, כולל בתי חולים פסיכיאטריים.  כל כך הרבה אנשים זקוקים לעזרה!  ייסייע לעניים!  יעזור לילדים שלא מצליחים ללמוד לקרוא.  אין כבר איפה לעשות חסד?!

ש: באמת נכון!  אז למה זה לא קורה?  ולאנשים אין לב טוב?  למה הם מעדיפים בידור?

ת: אדם מחפש בידור לא בגלל שהוא משתעמעם, אלא בגלל שהוא בדכאון.  ואחרי הבידור, הוא עוד יותר בדכאון, בגלל שעסק בהבלים וציער את נשמתו, אז צריך יותר בידור, וכן הלאה, מעגל קסמים.  בספר אורות התשובה כתוב שאדם חש דכאון לא בגלל שהוא משתעמעם, אלא בגלל שהוא חוטא (יד, ו-ז).  ילך לעשות מצוות ויהיה מאושר.  ד' ברא עולם כזה, שאדם לא יכול לחיות בלי שיעשה לו חסד, וגם בלי שהוא יעשה בעצמו חסד.  לפעמים, רק לדבר, לפעמים רק להקשיב.  בכל הקהילות היו חברות גמילות חסדים, של ביקור חולים, עזרה לעניים, של גברים, של נשים, בזה עסקו בזמנם הפנוי, וזה היה מזון לנשמה.  הבעיה עכשיו היא שיש אידיאולוגיה של רדיפת הנאות.  בטלנות הנאתית ריקה.  מסכן, המין האנושי.

ש: גם אצל גויים זה בגלל דכאון?

ת: כן.  כבר כתב על זה הפילוסוף פסקל Pascal לפני 400 שנה, במאמרו הבידור: "הסיבה שאדם מתרוצץ בכל מיני עיסוקים, היא אחת, הוא אינו יכול לשבת בשקט בחדר.  וזאת למה?  כי גורלו הטבעי כה עלוב, שכאשר הוא מתחיל לחשוב עליו, הוא שוקע בעצבות, ושום דבר לא מסוגל לנחמו.  אפילו מלך, המשופע בכל הנאות העולם ועיסוקי העולם, אם יתחיל לחשוב על גורלו, ירגיש מסכן, יותר מסכן מקטן נתיניו שמשתעשע.  לכן האדם מחפש כל מיני עיסוקים, לא מפני שהוא חושב שהם יביאו לו אושר, אלא הם יסיחו את דעתו ממחשבותיו על עצמו.  לכן אדם כל כך אוהב רעש ומהומה, ושעשוע והנאה.  המלך מסובב משרתים הטורחים לשעשעו כל רגע, כדי שלא יהיה לו פנאי לחשוב על עצמו, כי אז יתעצב".  עד כאן תמצית דבריו (עיין בספרו של הרב "עולמות - אמונה ופילוסופיה" עמ' 495-489.  ועיין דברי פסקל בצרפתית: http://www.penseesdepascal.fr/Divertissement/Divertissement4-moderne.php).

ש: הבנתי.  אז למה בכלל ליצור תרבות פנאי כשרה, אם אינה פותרת שום בעיה עמוקה?

ש: הוא שאמרנו.  אם לא ניצור כשר, הוא יקח לא כשר.  מעשה באדם שבא אל רבי יהודה הנשיא ואמר לו: אשתך אשתי ובניך בניי.  השיב לו: רצונך לשתות כוס של יין? שתה ופקע (שבת לב, ב).  מרן הרב קוק הסביר שאדם זה הוא נהנתן. אבל זה לא מכובד, לכן טוען שאשתו של נשיא בגדה, אז יש לגיטימציה לכל ההנאות.  אמר לו רבי יהודה הנשיא: אתה אוהב לשתות יין ולהיות נהנתן, אתה יכול להיות נהנתן דתי, אתה יכול להיות נהנתן כשר. אין זו סיבה לעזוב תורה ומצוות.  את כל ההנאות תוכל לקבל בכשרות: אוכל טעים וכשר, סרט מענין וכשר.  כמובן אין זו מדרגה עליונה, אין זה אידיאל עליון, שהוא לעבוד את ד'.

ש: ובסיכום?

ת: מצוה ליצור הנאות כשרות.

 

ראה שיעור של הרב בענין:

https://www.youtube.com/watch?v=fi5FR0unlkc&pbjreload=10