בחירות ושמירת הלשון

הרב שלמה אבינר

 [ראיון]

 

ש: איפה עובר הגבול בין תעמולת בחירות לבין שמירת הלשון?

ת: גבול אפס. גם בבחירות יש איסור לשון הרע, וקל וחומר מוציא שם רע.

ש: אבל זה לטובת הכלל?

ת: לשון הרע אינו לטובת הכלל, אלא לרעת הכלל.  זה נגמר בשנאת חינם ובחורבן בית שני.  זה עוד יותר חמור.

ש: מה המקור?

ת: הגר"א כפי שמובא בספר "האמונה וההשגחה" לרבי שמואל מלצן, והקדמת הנצי"ב לפירוש העמק דבר על התורה.  לשון הרע הוא חטא חמור מאוד, ששקול ככפירה בעיקר וגם שקול כנגד שפיכות דמים, עבודה זרה וגילוי עריות (ערכין טו ב).  גם הונאת הדברים, כלומר עלבון, שקולה כשפיכות דמים (בבא מציעא נח).

ש: אז אין אפשרות לבקר מפלגה?

ת: כתב רבנו הרב צבי יהודה: "הלא יש מקום לדרוש ולתנוע, להעיר ולהוכיח, כהוגן ובמרץ, אבל לא בשנאה ולא בביזוי חס ושלום, לא באונאת דברים ולא בלשון הרע ולא בשנאת חינם, ד' ישמרנו" (מאמר "אל היסוד", לנתיבות ישראל א לא).

ש: אבל גם תוכחה עלולה להעליב?

ת: יש להבדיל בין חילוקי דעות לבין חילוקי לבבות.  אנו לא מסכימים, אנחנו מתווכחים, אבל אנחנו חברים, אנחנו ידידים, אנחנו לא שני עמים או שלושה עמים, אבל עם אחד ומאוחדים.

ש: אז מי שהעליב צריך לבקש סליחה?

ת: כן.  כך ההלכה.  תשובה כוללת חרטה, עזיבת החטא וקבלה להבא.  כלומר: תיקון העבר, ההווה והעתיד.  אך אם קשה לתקן את העבר, אז יש לתקן את העתיד, מכאן ולהבא (עיין "אל היסוד" שם).

ש: אנשים טוענים שזו נאיביות לחשוב שאדם רך ועדין יצליח בפוליטיקה, אלא צריך תקיפות.

ת: זה לא סותר.  דוד המלך, הוא שהקים מלכות ישראל, ויחד עם זה הוא היה רך ועדין, "אנכי תולעת ולא איש", וכאשר שמעי בן גרא קילל אותו וסקל אותו, הוא ביקש לא להשיב לו מאומה, אלא לספוג את העלבונות.  להעליב זה חילול השם, לא להעליב זה קידוש השם.

ש: קידוש השם בעיני מי?

ת: בפני כל העולם כולו.  כל התקשורת העולמית מסתכלת עלינו כמו בבית מזכוכית.  כל כך סבלנו כל הדורות מאנטישמיות.  אם עתה אנו מבזים אחד את השני, - כיצד אנו נראים?!  אלא יש להרבות אהבה ואחוה ושלום ורעות, וזה יפתור כל הבעיות.