אסתר ולא ושתי

 הרב שלמה אבינר

 

אם נכונה השמועה שאשה בכירה בחיל החינוך הפיצה מכתב לחיילים בשבחה של ושתי, וקוראת לחיילות ללכת בדרכה – יש שוב להשתמש בהדרכה של חכמי העולם מכל העמים: אל תדבר בנושאים שאינך מכיר.  וכי אותה אשה בכירה, היתה במשתה אחשורוש, ובמשתה ושתי?!  וכי הכירה אישית את ושתי?!  ודאי לא.

אך כיון שיש מצוה ללמד זכות, ואולי היא לא זכתה ללמוד זאת בבית-הספר, שאלתי ליתר בטחון את נכדתי מכיתה א' אם היא יודעת למה ושתי סרבה.  וכה אמרה לי: "באמת ושתי לא היה איכפת לה לבוא להראות את יופיה, אלא שבאותו יום גופה התמלא פצעי מכוערים (צרעת.  רש"י שם.  מגילה יב ב).  וגם היתה מרשעת (מגילה י ב)".  ב"ה נרגעתי, יש תקוה לעם ישראל.

אבל ליתר בטחון פניתי לנכדה אחרת תלמידת כיתה ב' שמא אחר כך קבלה חינוך יותר "נאור", האם היא היתה רוצה להיות ושתי.  השיבה: "מה פתאום!  היא היתה רשעה, נכדתו של נבוכדנצר הרשע (מגילה י ב).  לא הניחה לאחשורוש ליתן רשות לבנות בית המקדש (ילקוט אסתר תתרמט).  מגעיה לה!  גם היתה מביאה בנות ישראל, מפשיטן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת, ולכן נענשה מידה כנגד מידה (מגילה יב ב).  גם מרשעת באופן אישי, גם מרשעת בהמשך לנבוכנצר ("והכרתי לבבל שם ושאר נין ונכד".  ישעיהו יד כב)".

ב"ה הכל ברור, אך ליתר חיזוק שאלתי נכדה נוספת, הפעם מכיתה ג', עם איזו אישה מסיפור מגילת אסתר היא מזדהה.  השיבה: "איזו שאלה?!  עם אסתר!  כל כך עדינה, כל כך צנועה, כל כך אמיצה, כל כך גבורה.  היא ידעה שושתי הוצאה להורג בגלל שלא צייתה לאחשורוש, גם ידעה שאם תפנה למלך בלי הזמנה היא חייבת מיתה, ובכל זאת היא לא פחדה אלא מסרה נפשה".

אם כן, יש לעם ישראל ילדות נורמליות ובריאות, שעבורן לא ושתי היא דמות לחיקוי אלא אסתר.

אשרינו מה טוב חלקנו.