מצוה לחייך

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: משנכנס אדר מרבים בשמחה.  רק באדר?  וכל השנה לא?!

ת: כל השנה יש להיות שמח, ובחודש אדר יש להוסיף. כך כותב הרמב"ם שאדם יהיה "שמח כל ימיו בנחת בסבר פנים יפות" (הלכות דעות א ד).

ש: מה ההבדל בין שמחה  לבין סבר פנים יפות?

ת: שמחה זה בפנים, סבר פנים יפות זה כלפי חוץ, חיוך.

ש: יש לחייך לכל אדם?

ת: ודאי.  שמאי אומר: "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות" (אבות א טו).  כנראה שקל וחומר שהלל סובר כן.  מהו סבר פנים יפות?  רבי עובדיה מברטנורה מסביר: "כשאתה מכניס אורחים לביתך, לא תתן להם ופניך כבושות בקרקע, שכל הנותן ופניו כבושות בקרקע, אפילו נתן כל מתנות שבעולם, מעלין עליו כאילו לא נתן כלום".  ובאבות דרבי נתן: "המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן כל המתנות שבעולם" (אדר"נ יד ד).

ש: כל כך קל?

ת: כן, חיוך הוא קל, חיוך הוא חינם, וחיוך הוא מתנה נפלאה לזולת.

ש: בעצם למה?  הרי סך הכל זה רק סוג של מתיחת שרירי פנים?

ת: כן.  השרירים הזיגומטיים.  אבל הוא מהווה תקשורת, אמנם לא מילולית, אבל  מסר לזולת לפני שמדברים, שיוצר אוירה של שלום ואמון, ומפיג מתחים.

ש: אבל למה דווקא חיוך הוא כה נעים.  התיתכן חברה עם תקשורת פנים אחרת שבה דווקא פה סגור בעוצמה יהיה נעים?

ת: אינינו יודעים.  אבל אנו חיים בחברה שלנו, וכך התרגלנו.  תינוק קטן מחייך, אמנם חיוך לא מלא.  חיוכו הולך ומתעצם בחודשים הראשונים לחייו.  זה תלוי באימו, - ובאביו כמובן.  ככל שהם יחייכו לו, יותר הוא יגדל חייכן.  יש על זה מחקרים רבים . 

ש: האם אנו לא מצפים שאדם יהיה רציני ולא דווקא חייכן?

ת: אין שום סתירה.  הרי כתוב על המשיח "לבן שיניים מחלב" (בראשית מט יב).  כלומר המשיח מראה שיניים לבנות מחייכות.  מידי פעם  בא משיח שקר, וקל לזהות שקרו שהרי אינו מחייך.  כמובן, לא די לחייך כדי להיות משיח.  זה תנאי הכרחי ולא תנאי מספיק.

ש: למה זה שייך למהותו של משיח לחייך?

ת: חסד.  חז"ל אמרו על פסוק זה: "טוב המלבין שיניים לחברו, יותר ממשקהו חלב" (כתובות קיא ב).  החלב הוא מזון אידיאלי להזנת תינוקות, והחיוך הוא מזון נפשי אידיאלי.

ש: אדם שלא מחייך, זה סימן שרע לו פנים?

ת: יתכן מאוד.  פעמים רבות.  החיוך הוא ביטוי של אושר.  אדם עם צרות מאבד חיוכו.

ש: כמה פעמים ביום אדם אמור לחייך?

ת: אין דבר קבוע...  יש מחייכים יותר ויש מחייכים פחות.  זה תלוי באישיות, באופי.  אך גם באושר הפנימי ובסגנון התקשורת. יש גם סוגים שונים של חיוך: חיוך של שמחה, של נימוס, של מבוכה, של פיתוי, של איום, של קבלת פנים בסבר פנים יפות, של ידידות, חיוך "פאן-אמריקני" מלאכותי כגון דיילת המקדמת פני העולים למטוס, ויש גם מין חיוך מזוייף של התגוננות.

ש: איך נדע איזה חיוך נמצא לפנינו?

ת: אנו מרגישים.  אנו מרגישים טוב מול חיוך אמיתי.  אנו מתרגשים יותר מחיוכו של אדם מאשר ממבטו.

ש: אדם במצב רוח לא טוב צריך להכריח את עצמו לחייך?

ת: ודאי.  אפילו לחייך לעצמו במראה.  זה משפיע.  החיוך הוא לא רק ביטוי של אושר אלא גם יוצר אושר. נעשו מחקרים שעקב חיוך, המוח משחרר אנדורפינים שהם חומרים מרגיעים ומשמחים.

ש: אבל זה לא טבעי?

ת: זה כן טבעי.  הטבע הבריא של אדם הוא להיות שמח ולחייך כפי שהבאנו בהתחלה בשם הרמב"ם.  גם חיוך הוא טבעי.  קודם הזכרנו תינוקות, גם תינוק עיוור מלידה מחייך וגם עובר מחייך.  זה טבעי לאדם.  לכן בכך שהוא מחייך, הוא גם מרפא את עצמו וגם מרפא אחרים.  החיוך הוא אוצר עצום, גם אדם עם פנים לא יפות, החיוך מייפה אותם.

ש: שאלה מוזרה: האם גם בעלי חיים מחייכים?

ת: לא.  אמנם קופים מחייכים, אך זה משהו אחר.  אולי פחד, אולי הכנעה, אולי ביטוי של בריחה, אולי הרגעת היריב.  לפעמים הזמנה למשחק.  אגב, בעלי חיים גם לא צוחקים.  יש שמשמיעים קול הדומה לצחוק, אך אינו צחוק.  אין להם הומור כמו לבני אדם.

ש: אם  הזכרנו צחוק, אם כבר מחייכים, אז למה לא לצחוק?  צחוק הוא יותר מחיוך!

ת: לא.  חיוך אינו תת-צחוק.  הוא אימפריה לעצמה, זרם מתוך הלב, מלא רוך, מלא עדינות, מלא צניעות, מלא חיבה, ממיס אדישות.  גם חיוך עצוב הוא חיוך, גם חיוך לא מוצלח הוא חיוך.  חיוך הוא עולם מלואו.  הוא רכושו של העני, הוא רכושו של העשיר.  הוא בא בחטף ונעלם אך משאיר רושם מאושר.

ש: אם חיוך הוא צנוע, אפשר להתחייך בין גבר לאשה?

ת: ודאי אחרי החתונה.  אגב, בנות מחייכות יותר בקלות לעומת בנים שנוטים לאיים ולריב.

ש: אז בת זה יותר טוב מבן?

ת: מבחינה זו, כן.  אגב, כדי לחייך יש להפעיל בבת אחת 17 שירירים זיגומטיים, בגמטריה: טוב.

ש: זו הוכחה שאי אפשר לחלוק עליה!  קודם אמרנו שהחיוך הוא טבעי.  אבל באופן כללי יש מחקרים לגבי כל התכונות הנפש אם הן באות בירושה או נקנות.

ת: כמובן, זה יותר מורכב.  כל תכונה היא גם ירושה וגם נקנית.  השאלה היא מה גובר.  אכן חיוך הוא אוניברסלי, אך יש הבדלים בין תרבויות.  למשל, היפנים מסתירים רגשותיהם בחיוך מאופק ומנומס, לעומת אמריקאים המחייכים חופשי ללא עכבות.  אמרנו שגם תינוקות עיוורים ואפילו חרשים מחייכים, בלי למידה או משוב, אבל חיוכם פחות בולט.  חיוך ספונטני מופיע באותו זמן כמו אצל ילדים אחרים, אך חיוך נימוסי הוא יותר מאופק ומופיע יותר מאוחר.  הקיצור, החיוך הוא טבעי, והלמידה מזרזת הופעת גוונים חברתיים שונים.  כנראה החיוך מוטבע בגנים של האדם ולוקח חלק בהישרדות באשר הוא יוצר תקשורת ועוצמה.

ש: למה עוצמה?

ת: למשל אם אדם עצוב ,אך הוא בכל זאת מחייך, זה חיוך של גבורה.

ש: ובסיכום?

ת: החיוך הוא מתנה עצומה מרבונו של עולם.  מחזיר שמחה לעצובים, מפיג מתחים, משבית ריבים, משחרר לחוצים, מחזיר כח למנוצחים, מחבר בנישואים, מאריך ימים, מרווה כמו מים טובים.