יחס למתאבד

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: חבר שלי הטוב התאבד, אדם שאני חייב לו הרבה מאוד.  אני כולי מזועזע וקרוע.  כיצד להתייחס אליו?

תשובה: הנושא מתחלק לשלושה חלקים.

א', אדם אינו נידון על פי מעשה אחד, אלא על פי כל מעשיו.  הרמב"ם בהלכות תשובה כותב שאדם נידון על פי רובו, רובו מצוות, צדיק, רובו עבירות, רשע.  הוא מוסיף שלא הולכים רק על פי כמות המעשים, כי יש מצוה ששוקלת כמצוות רבות, וכן יש עבירה ששוקלת כעבירות רבות.  על כל פנים, חכמים אומרים שאין עבירה  מכבה מצוה ואין מצוה  מכבה עבירה, אין  מחליפים זכות בחובה וחובה בזכות.  כלומר, אין קיזוז, על מצוותיו הוא יקבל שכר, ועל עבירותיו הוא יקבל עונש.  לכן, מעשה נורא שעשה אדם זה אינו מוחק כל זכויותיו.

ב', התאבדות היא חטא מאוד חמור, קרוב לרצח.  יתר על כן, הוא לא רק רוצח את עצמו, אלא הוא גם קצת רוצח משפחתו ואת חבריו.  זה מעשה נורא ואיום, אין לו הצדקה. כמובן, אינינו מדברים על שאול המלך שנפל על חרבו ומוזכר בשולחן ערוך שאין לו דין מתאבד, וכן אינינו מדברים במקרים דומים.   ככלל, אין שום טיעון שמצדיק התאבדות.  אין שום סבלנות, שום ויתור על מעשה נורא זה.

ג', אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו.  אינך יודע מה עבר עליו.  אולי כאשר עשה זאת, הוא לא היה שפוי בנפשו.  כיון שלעולם לא תגיע למקומו, לעולם לא תוכל לדון אותו.  השאר זאת לרבונו של עולם, שבוחן כליות ולב.  כלומר יש להבחין בין הנושא לבין המושא, בין העושה לבין המעשה.  את המעשה, תדון כחטא חמור מן החמורים.  את העושה, אל תדון, עמוד מולו בצער נורא.