המלחמה על הכותל עוד לא נגמרה

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: ב"ה נצחנו.  הרפורמים לא יקבלו חלק מן הכותל.  לא יוכלו לטמא את הקודש פנימה!

ת: עוד לא.   מכינים מתווה חדש להכניס את הרפורמים בדלת האחורית, כדי לא להפסיד מיליוני דולרים.  כלומר ימסרו את חלק הדרומי של הכותל המערבי לסוכנות היהודית.  וכידוע היא מחוברת לרפורמים ומקבלים ממנה מיליונים.  היא אפילו מחוברת לנוצרים, גם מקבלת מיליונים, וראש הקרן הנוצרית עצמו הינו חבר בהנהלת הסוכנות "היהודית".  כלומר, לא סיימנו את המאבק.

ש: אבל כדי להיאבק, יש לדעת מי מוביל את כל הקו הנורא הזה למען הרפורמים.

ת: עסקנים אינטרסנטים שונים, רפורמים, חילוניים, דתיים וחרדים.  הצד השוה שבהם: אינטרסים.

ש: והרבנים החרדים הגדולים מרשים?!

ת: ודאי לא.  אבל משטים בהם.  מה שנקרא "מזימת המשרתים".  לצערנו בביתם של הגראי"ל שטיינמן והגר"ח קניבסקי, יש  עסקנים שמסננים להם את המידע, ומביאים לשואלים רק שהם בעצמם מחליטים.

ש: כמו מעשה הכספומט בביתו של הגר"ח קניבסקי, שיש מחירים על כל ברכה, ולכן יש להכניס את כרטיס האשראי, ולהקליד את הסכום המתאים, ואז מקבלים ברכה.

ת: כן.  הגר"ח קניבסקי חלילה לא יודע מזה כלום.  בהתחלה היה גם קיר מעוצב יפה עם ברכות מסביב, אך התקשורת החרדית תקפה, אז הורידו את העיצוב, אך הכספומט נשאר.  אלו דברים הידועים לכל.  לצערנו, הכל מתנהל על פי עסקנים, חשבונות פוליטיים, תקציבים ואינטרסים.

ש: אז אולי יש להילחם גם כן ברמה מעשית?

ת: גם.  מה שהממשלה חזרה בה מהמתווה הקודם למסור חלק מהכותל לרפורמים, אין זה בגלל שהיא עשתה תשובה, אלא מפני שהתברר שזו החלטה חסרת תוקף – אולי על פי המלצת היועץ המשפטי לממשלה.

ש: למה זה לא היה חוקי?  זו לא סמכות הממשלה להחליט בכל דבר?

ת: לא.  היא כפופה לחוק.  לכן היא אינה יכולה להחליט בתחום שהחוק מוסר לרשות אחרת (סעיף 32 לחוק יסוד).  ו"חוק השמירה על המקומות הקדושים" מחייב התייעצות עם הרבנות הראשית (תשכ"ז), וכיון שלא התייעצו, אז להחלטת הממשלה אין תוקף.

ש: אז שיתייעצו ודי!

ת: אין הכוונה לסתם שיחה נימוסית כדי לצאת ידי חובה, אלא התייעצות מהותית ממשית אמיתית עם נכונות אמת לקבל דבריהם ולהחליט על פיהם (בג"ץ 66\384) וזה לא היה, הממשלה כבר החליטה מראש, לכן החלטתה זו  בטלה ומבוטלת.  וכן עלול להיות בהחלטה הבאה.  לצערנו כל ההתנהלות הזאת היא לא ישרה, לא הגונה, גם לא דמוקרטית.

ש: לגופו של עניין, מה הבעיה לתת חלק מן הכותל לרפורמים או לסוכנות היהודית, יעשו בה כאוות נפשם ויפסיקו להטרידנו?

ת: אי אפשר "לתת" מה שלא שייך לנו.  הכותל הוא קדוש מקצה לקצה, הוא ציפור נפשה של האומה, שריד בית מקדשנו, לב העם, שייך לקודש הקודשים של האומה. לחלק את הכותל הוא לקרוע את העם לגזרים.  מי שמחליט, הוא רבונו של עולם, ולמעשה הרבנות הראשית, שברוך ד', אינה שבויה בתקציבים ובאינטרסים, ואין עליה אלא ד' אלהיה.

ש: אבל הם מאיימים בבג"צים?

ת: לא לפחד.  הם תמיד עשו זאת ולא הועיל להם, אלא הרבנים הראשיים עמדו איתנים נגדם: הג"ר אונטרמן, הגר"מ אליהו, הגר"א שפירא, מועצת הרבנות הראשית: הגר"ב זולטי, הגר"י ישראלי, הגרש"ז אוירבך, הגרי"ש אלישיב ועוד.  וכבר קדם להם מרן הרב קוק, שעמד איתן נגד כל הועד הלאומי ואיומי הערבים לעשות בנו פוגרום.

ש: אם כן, אני מבין שהכותל אינו בעיה נקודתית אלא בעיה כוללנית...

ת: ודאי.  זה ענין היסטורי ופסק לדורות, שעל הכותל אין מה לדון. זו זקיפות קומה של התורה של הרבנות הראשית.  גם מפחידים אותנו באובדן תקציבים של מיליונים, ובענייני בטחון עם איראן ועוד ועוד. לא לשים לב.

ש: ובסיכום?

ת: לא מוותרים אפילו על מטר אחד.  כמו שכתב רבנו הרב צבי יהודה בענין זה: "ואוי ואבוי לכל אשר יעיז לפגוע במשהו בחרדת קדושת כתלנו ואשר לו ואיתו.  ואין מקיפין בחילול השם, והיתה יד ד׳ בו ובמשפחתו.  וכולנו נתברך בברכת ד׳ מציון ונראה בטוב ירושלים, עיר הקודש והמקדש" (להלכות ציבור קח).