ראיתי את הציץ בעיר ירושלים: הגאון רבי אליעזר וולדנברג זצ"ל

 הרב שלמה אבינר


 

אחד מבגדי הכהן הגדול הוא הציץ, תכשיט של זהב, שהוא לובש סמוך למקום תפילין של ראש, ועליו רשום: "קודש לד'" (שמות כח לו).  בגמרא שבת (סג ב), יש מחלוקת איך כתבו את המילים "קודש לד'".  חכמים אומרים שכתבו אותם בשתי שורות, יו"ד ה"א למעלה וקודש למ"ד למטה, הסביר רש"י: "כלומר השם שלם בשיטה עליונה וקדש למ"ד בשיטה תחתונה ,שלא להקדים שאר אותיות למעלה מן השם מאחר ששני שיטין היו. ורבינו הלוי שונה קודש לה' מלמטה והיא היא".  כידוע, הרומאים בזזו את כלי המקדש והביאו אותם לרומא.  פעם נתנו לרבי אליעזר ברבי יוסי להיכנס לאוצר המלך והוא ראה כל מיני כלים מהמקדש (מעילה טו ב).  למשל, הוא ראה את הפרוכת (יומא נז א), שרידי גביע של שלמה המלך (אסתר רבה א יב) ואפילו היתוש שנכנס בחוטמו של טיטוס וניקר במוחו (גיטין נו ב.  בראשית רבה א יב).  וסיפר  רבי אליעזר בר' יוסי: "אני ראיתיו [הציץ] בעיר רומי וכתוב קדש לד' בשיטה אחת" (שבת שם).  בהלכות כלי המקדש (ט א), כותב הרמב"ם: "כיצד מעשה הציץ?  עושה טס של זהב רוחב שתי אצבעות, ומקיף מאוזן לאוזן.  וכותב עליו שני שיטין, קודש לד' - קודש מלמטה, לד' מלמעלה.  ואם כתבו בשיטה אחת, כשר, ופעמים, כתבוהו שיטה אחת".  תמהו המפרשים: איך הרמב"ם פוסק כחכמים, הרי רבי אליעזר בר' יוסי ראה במו עיניו שהמילים היו רשומים בשיטה אחת?!  תירץ הכסף משנה שמה שאמר רבי אליעזר ברבי יוסי: "אני ראיתיו דאע"ג דהלכה כתנא קמא", היינו לכתחילה, אבל בדיעבד ההלכה כרבי אליעזר ברבי יוסי.  ובתורה תמימה (שם אות יח) כותב: "וצריך לומר בדעתו שפסק כחכמים, דכיון דלא מצינו שהודו לו חכמים על פי עדות ראייתו, ש"מ דס"ל דאותו הסדר שראה היה כתוב במקרה ולא מעיקר הדין".  אנו למדים מהלכה זו, שתלמידי חכמים לא פוסקים רק על פי מה שעיניהם רואות אלא מהמסורת שקיבלו.  החכמים מקבלים במסורת איך לפסוק בהלכה והם נאמנים לה.  יסוד זה הוא העיקר בנושאים שכבר פסקו בהם וקל וחומר בעניינים שתלמידי חכמים לא פסקו בהם בדורות על גבי דורות. 

זו גדלותו של הגאון רבי אליעזר וולדנברג, מח"ס שו"ת ציץ אליעזר, שעלה למרומים לפני עשור.  הוא היה נאמן למסורת שקיבל מרבותיו והיה יכול לשלב אותה עם מציאות חדשה.

הוא היה תלמיד של גדולי ירושלים, הראשון לציון הגרב"צ עוזיאל ורבה של ירושלים הגרצ"פ פרנק, והוא למד בישיבת עץ חיים וישיבת חברון.  וגם היה תלמיד של מרן הרב קוק.  הוא מכנה אותו "מרן": "ועוד אחרון אני בא אל האי כהנא רבא מרן הגרא"י קוק ז"ל בספרו דעת כהן סי' קנ"ה שהשיב לשואל בפסקניות (שו"ת ציץ אליעזר ה טו.  ועי' ז מח אות יב)", וגם מכנה אותו "הרב".  כתב הרב אליעזר מלמד: "וסיפר לי הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל, שפעם בא אצל הרב אליעזר וולדנברג לשאול ממנו בדברי תורה.  בתוך הדברים חזר הרב וולדנברג ואמר כמה פעמים "הרב אמר כך", "הרב אמר כך". שאלו הרב רא"ם: "מי הוא הרב"? השיב הרב וולדנברג: "אתה לא יודע? זה הרב קוק"! (עיתון בשבע – גליון 266 בתור 'רביבים').  וכן נהגו גדולי ירושלים, כמו הגרש"ז אוירבך (ספר רבנו עמ' 98-97) והגרי"ש אלישיב, לכנות את מרן הרב קוק כ"הרב". 

הציץ אליעזר היה ביחסים מאוד קרובים עם גדולי ישראל בזמנו.  הוא כותב לרבנו הרב צבי יהודה בתשובה אם טיול בארץ ישראל הוא בגדר מצוה, וז"ל: "החיים והשלום אל הוד כבוד ידידי וידיד ה' עמו וארצו הרב הגאון הנעלה בנש"ק וכו' מוהר"ר צבי יהודה הכהן קוק שליט"א.  אחדשכת"ר באהבה וכבוד. מכתבו היקר קבלתי, והנני מודה לו על דבריו הנעימים לספרי החדש שביתת הים. דברי הערכה מעין אלה שאני מקבל מגדולי התורה והיראה מוסיפים לי משנה מרץ בעבודתי בקדש בבירורי הלכות המנסרים בעולם מדינתנו המחודשת בסייעתא דשמיא" (שו"ת ציץ אליעזר ד ה פ"ב.  ועי' דיון ארוך בעניין בהקדמה לספר קום התהלך בארץ).  והגר"א שפירא אמר עליו שהיה גדול הדור (עדות הרב שלמה פרל מהישוב נריה). ואפשר לראות כמה העריך אותו הגרש"ז אוירבך: "אשה הרה באה לר' שלמה זלמן אחרי שנדבקה באדמת ורצתה לעשות הפלה מחשש לפגם בוולד. ידוע שהרב לא היה מן המתירים בזה, כי חשב שהסיכוי לפגם הוא קטן מאוד, אך כאשר התחיל לדבר עם האשה, ראה שדבריו נופלים על אוזניים ערלות... אמר לה הרב: 'האמת היא, שאני לא כל כך מבין בעניין הזה, אשלח אותך למישהו שמבין יותר ממני, שמו: הרב אליעזר וולדנברג'... האשה הלכה לרב וולדנברג – והגיעה אל המנוחה ואל הנחלה שחיפשה" (עיין שו"ת ציץ אליעזר ט נא, יג קב, יד מג.  אורו של עולם עמ' 343  ועי' עוד דוגמות בזה אצל הגרשז"א ב-ועלהו לא יבול ח"ב עמ' צא.  ח"ג עמ' רי-ריב).  וכן נהג הציץ אליעזר עצמו!  סיפר הרב נחום סטפנסקי: "ובדידי הוה עובדא, שניגשתי בשנת תשמ"ג אל הרב אליעזר וולדינברג, ושאלתי אותו האם מותר לי לתרום כליה עבור אחותי שסובלת מאי ספיקות כליות, וענה לי: אל תשאל אותי, אני מחמיר בזה. תיגש אל הרב עובדיה [יוסף] ותשאל אותו על כך. הציץ אליעזר אף טרח להסביר לי באריכות היכן גר הרב עובדיה, וכיצד אוכל להגיע לביתו ברחוב ז'בוטינסקי בשכונת טלביה" (שם).

ב-22 כרכים של שו"ת ציץ אליעזר, וכחבר בבית הדין הרבני הגדול ורבו של המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, הג"ר וולדנברג דן בכל דבר הן של הפרט הן של הכלל וכמעט לא היה אבן שלא הרים בהלכה ובאגדה.  בבקיאות ובעמקות, הוא מביא מפוסקים אשכנזים וספרדים מכל הזרמים -  משימוש בכוס פלסטיק לקידוש ודיבור אחרי ברכת המפיל עד סידור גיטין ומצות ישוב ארץ ישראל.  הוא היה מהמומחים הגדולים ברפואה והלכה. 

אמנם היו עוד פוסקים גדולים שדנו בשאלות החדשות והמסובכות של ימינו, כגון שו"ת אגרות משה ושו"ת מנחת יצחק, אבל הג"ר וולדנברג  הצליח להשתמש בהמסורת הנאמנה שקיבל מרבותיו לשאלות הנשכחות במשך אלפיים שנות גלות.  הוא כתב ספר "הלכות מדינה" בשנת תשי"ב, ארבע שנים אחרי קום המדינה, הדן בסמכות השופט והמשפט במדינה, כח סמכות השיפוט בזמנינו, משפט המלוכה בישראל, משפטי עונשין, חוקי המדינה אשר תלך לאור ההלכה, דיני המלחמה והצבא הישראלי, בחירות לפי ההלכה, תקנות הציבור ועוד.  במילים אחרות הוא כתב ספר על תחית האומה בארצה לפי תורתה, לא באופן מופשט אלא הלכה למעשה.  גדולי ישראל מאוד העריצו את הספר.  הגרצ"פ פרנק אפילו צירף לספר קונטרס בדבר גיוס נשים.  והגרש"ז אוירבך כתב לו: "הנני להודות לו בזה עבור ספרו הנכבד הלכות מדינה ח"ב שקבלתיו בשמחת לב בערב שבת קודש והי' לי לעונג שבת בעייני בו כמה שעות, ואגיד לו נאמנה ששמחתי לראות איך שהוא חופר במעמקים לגלות מצפונים ולמצוא מקורי הלכות".  בהקדמת הספר כותב הג"ר וולדנבג: "בשוב ד' את שביתנו כאפיקים בנגב, וזכותו אותנו ברינת הקוצר אחרי הזריעה בדמעה, באתחלתא דגאולה, בתקומת מדינתנו על חלק מאדמת קדשנו עם ממשל עצמי משלנו, אשר למרבה הפלאות גם בגויים יצביעו עלינו ויאמרו: 'הגדיל ד' לעשות עם אלה".  היו אלו בעולם החרדי שהספר לא מצא חן בעיניהם משום מבטו החיובי על הציונות ועל הקמת המדינה, והספר הפך לספר נדיר לשנים רבות, אמנם עכשיו הוציאו אותו שוב.  וגם היו אלו שפסלו את תשובותיו שו"ת ציץ אליעזר משום ספרו הלכות מדינה.  אבל בעל ציץ אליעזר ראה במו עיניו שיבת ציון, בנין הארץ, קום המדינה ומלחמות ישראל, והבין שד' החליט לגאול את עמו, ולכן הוא סידר את ההלכות הנצרכות לכך.

הגרי"ד סולוביצ'יק הסביר שלפעמים בדברים גדולים שנוגעים לכלל ישראל, ד' הוא הפוסק. בעניינים כמו ציצית ותפילין, הפוסקים הם אלו שדנים, אך מהגמרא ביומא (ט ב) לומדים שלפעמים ד' פוסק: שנויה שם מחלוקת בין ר"י ור"ל מי עדיף – עם ישראל בבית ראשון או עם ישראל בבית שני? ר"י אומר - הראשונים. ר"ל אומר - האחרונים. הגמרא אומרת ש"בירה תוכיח". כלומר, בית המקדש (רש"י), שהבירה חזרה לראשונים ולא לאחרונים. לפעמים ההיסטוריה מוכיחה. לפני קום המדינה ה'אגודה' התנגדה להקמת המדינה וה'מזרחי' היה בעד, הגרי"ד סולוביצ'יק אמר שד' פסק שה'מזרחי' צדק. כמו כן, אמר שד' פסק שדעתו שלא לקבל פיצויים מהגרמנים לא הייתה מוצדקת (נפש הרב עמ' פז-פח). 

והג"ר וולדנברג השתמש ביסוד זה בתשובותיו.  הוא פסק שאסור להיכנס להר הבית בזמננו (שו"ת ציץ אליעזר י א אות ט. יא טו), והוא מביא בשם הגאון רבי מאיר אויערבך, מח"ס שו"ת אמרי בינה, שצדקה עשה הקדוש ברוך הוא אשר גדר דרכנו בגזית שלא ליתן ללכת אל הר הבית, שאם לא כן מי יעצור האומר קיים לי כראב"ד (שלדעתו אין איסור כרת בכניסה להר הבית, וראה למעלה דעת מרן הרב קוק שגם לשיטתו יש איסור), כלומר מסר הקב"ה את המקום בידי ערבים כדי למנוע מאתנו לגשת (שם טו לג).

כלל ופרט, פרט וכלל, כלל ופרט וכלל, כלל הצריך לפרט ופרט הצריך כלל.

משום גדולותו של הציץ אליעזר, גם בענייני הפרט גם בענייני הכלל, המשלב את מסורת רבותינו עם תחית האומה בארצה, תשובותיו הן נדבך יסודי בפסק הלכה בימינו. 

 

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הצדיקים והגאונים.