האמנם סגידה לנצרות בעיתון הארץ

 הרב שלמה אבינר


מתמיד ידענו שעיתון הארץ אינו נמנה בין כתבי העת המאמינים שמשה אמת ותורתו אמת.  ראינו דגל הכפירה מתנוסס תכופות.  ודאי האתאיזם הוא רעה חולה, אך נחמתנו היתה שלפחות הוא מגרש אמונות טפלות, אלילות וקסמים.

לצערנו התבדינו, וברגשי בחילה ראינו שיצאו לחושך כמה מאמרים שסוגדים לנצרות. תחת הסוואה של ספרות, המחבר כורע ומשתחוה ל"אותו איש" ישו הנוצרי.  די לנו בכותרות המאמרים כדי לעמוד על טיבם: "המחאה החברתית נכשלה?  תראו את ישו", "ואז הופיע ישו", "מה יותר יהודי מלהתנצר?".

כמובן, אותה תאוה חולנית לרעות בשדות זרים ולהתבוסס במי בצעים, לא נעצרה בכך, אלא גם הוציאה מן הרפש אלילות קדומה שבארצנו על שותפות אלים זכרים או נקבות לרבונו של עולם.

המחבר נהנה הנאה בלתי סמויה למנות יהודים חשובים שהתנצרו לאורך הדורות.

פתאם אותו מחבר מכובד גילה מה שיודע ילד בכיתה א', שבארץ ישראל, אותם יהודים שעבדו את ד', גם עבדו עבודה זרה ופסחו על שני הסעיפים.  פתאום הוא גילה שהיו מומרים ומשומדים לרוב, אשר בחלקם הציקו לנו עד מות, מה שילד בכיתה א' נפגש שלוש פעמים ביום בברכת "למלשינים".

אכן במהלך הדורות, עקב היסורים והשמדות, הגירושים והרציחות, יהודים לא מעטים נשברו והתנצרו.  וכאשר החליטו לחזור לחיק האומה, התקבלו בחזרה, כנוסח הידוע "אנו מתירים להתפלל עם העבריינים".

אבל עתה?!  כאשר אנו רואים פלאי בנין הארץ ושיבת ציון, הקמת המדינה וצבא הגנה לישראל, חזרת אחדות האומה וחזרה התורה לאומה – עתה מתעורר אותו תאבון חולני מוזר לטומאה אלילית נוצרית?!

אדרבה, עתה עלינו לגייס את כחותינו הספרותיים כדי לקדם את תרבותנו העצמית שתקום לתחית יחד עם תחית אומתנו בארצנו.  ובודאי לא נטיה מוזרה של התאבדות לאומית.

רק נזכיר ש"אותו האיש" ישו הנוצרי, שהמחבר מכתיר אותו בינמבוס מוגדר על ידי רבותניו כמסית ומדיח (סנהדרין מג, חסרונות הש"ס) ליציאה מכלל-ישראל.  נזכיר שכל פיתויי החלקות על "אהבה" של אותה דת היו מלווים בשמד בכל הזמנים.

כמובן, כל התעתועים האלה של הערצה לטומאה לא יפעלו שינוי על התחושה הישראלית הבריאה, שתמשיך להאמין כמאז מקדם ולנצח: "אתה אחד ושמך אחד ומי כמוך ישראל גוי אחד בארץ" (תפילת מנחה שבת).  "שמע ישראל, ד' אלהינו, ד' אחד".