להכריז מלחמה בבג"ץ

 הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: האם אחרי החלטת הבג"ץ על חורבן עמונה, יש להכריז מלחמה נגדו?

ת: קודם כל, זה לא רק הבג"ץ, זו הממשלה והכנסת.  הן נותנות לבג"ץ את סמכויותיו ויכולות לקחתן ממנו.  יתכן שבפסק מסויים, הן לא שבעות רצון ממנו, אך באופן כללי, הן שבעות רצון מהסמכויות שמעניקות לו.  שנית, הכרזה כזו היא הצהרה בעלמא ללא תועלת.  אלא יש להגדיל אורה של תורה באומה, ואז הכל יבוא לידי תיקון, גם הכנסת, גם הממשלה, גם הבג"ץ.

ש: אבל אם החלטה זו של הבג"ץ היא  חילול השם,  אז אסור לשתף פעולה?

ת: ודאי זה חילול השם, חילול השם של מאיסת ארץ ישראל וחילול השם של גזילת התושבים.  וכמובן, עצם קיום מערכת משפטית שלא כתורה, ערכאות של גויים, היא חילול השם, כדברי הרמב"ם בסוף הלכות סנהדרין, שזה כמרים ידו בתורת משה רבנו.  אבל לצערנו אין אפשרות מעשית לשנות את החלטת הבג"ץ, לא על ידי צעקות, ולא על ידי עלבונות ולא על ידי מכות, חלילה.  לא תמיד מצליחים לנהל את המדינה כתורה, ובמקרים כאלה יש להתאזר בסבלנות.  מובטחים אנו שעם ישראל יחזור בתשובה, כדברי הרמב"ם בהלכות תשובה. 

ש: אם זה חילול השם, אז יש לגייס את כל המשאבים שלנו, כל הזמן, כל העוצמה, כל הכסף, כל כח האדם, כדי לבטל את רוע הגזירה?

ת: כאן אנו נכנסים לסוגיית "תורת המשאבים המוגבלים".  יש לצערנו עוד דברים רבים במדינה שהם חילול השם גדול, כגון מה שהזכרנו – המשפט, וכן החינוך של כפירה וחורבן שניתן לרוב ילדי ישראל, וכן המסיון שפועל חופשי.  אין לנו משאבים כדי להילחם נגד הכל.  אז יש לבחור להילחם במה שהוא העיקר, ולגבי השאר להתאזר בסבלנות.  מרן הרב קוק מסביר זאת במאמרו "עיקרים" (מאמרי הראיה),  למה גדולי ישראל קבעו עיקרים, כגון י"ג עיקרים לרמב"ם, בעזרת משל: אדם נפגע בתאונה, ואין אפשרות לטפל בכל, אז מצילים איבר שהחיים תלויים בו, כגון לב או ראיות, ואיבר שאין החיים תלויים בו, כגון יד או רגל, דוחים ליותר מאוחר.

ש: אבל, סליחה, ארץ ישראל, היא איבר שהחיים תלויים בו, זה לא דבר צדדי, מצוות ארץ ישראל שקולה כנגד כל התורה כולה.

ת: בודאי, אך כאן לא מדובר בכל ארץ ישראל, אלא בפינת יקרת אחת, כאשר במקביל יש חוק ההסדרה, שמציל אלפי פינות יקרות.  יש לראות את הדברים בפרופורציה. 

ש: אז חוק ההסדרה הטוב מחפה על העוול והרשע של חורבן עמונה?

ת: ודאי לא.  אלא זה קובע אם זה עיקר או לא עיקר.

ש: אז ככה נפקיר עמונה בלב קל?

ת: חלילה.  נברך ברוך דיין האמת, על עמונה ובמקביל נברך הטוב והמטיב או שהחיינו על חוק ההסדרה.  משל לאדם שאשתו ילדה ומתה, או אביו מת והוריש לו כסף, שמברך את שתי הברכות האלה.

ש: זאת אומרת שאנחנו משתפים פעולה עם הבג"ץ ונותנים לו לגטימציה?!

ת: רבנו הרב צבי יהודה לימדנו: סבלנות אינה ויתור.  ויתור הוא אסור.  בירושלמי כתוב שעבודה זרה היא ותרנות.  אינינו מוותרים על קוצו של יוד.  אבל אנו מתאזרים בסבלנות, מתוך ידיעה שזה יקח זמן עד שהכל יתוקן.  בינתיים אנו עובדים עם מוסדות המדינה,  על אף שאינם אידיאלים.  אך הם לאין ערוך יותר טובים מאשר הבריטים או הטורקים.  אנו לא אומרים או הכל או שום דבר.  קרב יום אשר הוא לא יום ולא לילה (הגדת פסח).  אנו מאמינים שיבוא יום שכולו יום, אך בינתיים, לעומת לילה שהוא כולו לילה, אנו שמחים במצב ביניים שהוא לא יום ולא לילה.  נוסח אחר של רבנו הרב צבי יהודה: אל תשלים עם מה שיש, אך אל תזלזל במה שיש.

ש: זאת גם אומרת שאין להתנגד פיזית לפינוי?

ת: ודאי לא.  זו כבר עבירה של מלחמת יהודים ביהודים.  לא עושים מצוה על ידי עבירה.

ש: ורק התנגדות פסיבית?

ת: גם זה נקרא מלחמה, וגם חילול השם לעיני כל מצלמות העולם.  במיוחד שיש סיכון לא מבוטל שהפסיבי ייהפך לאקטיבי עקב התופעה הידועה של פסיכוזה קולקטיבית.  אך כאמור, גם הפסיבי הוא סוג של מלחמה, ויש סוגים שונים של פסיבי.  וכמובן גם ביזוי אסור וגם שנאה אסורה.

ש: אך אם יבואו רבים, נחושים בעוז וגבורה עד הסוף, אז זה ירתיע כוחות הבטחון, והפינוי יתבטל...

ת:"מאזן אימה"...  לא זו הדרך.  אלא להרבות אהבה ואחוה ושלום ורעות.  להרבות אורה של תורה.  חזק ונתחזק.