איך יעקב אבינו התחתן עם שתי אחיות?!

הרב שלמה אבינר

 (שעור)    

 

שאלה: איך יעקב אבינו התחתן עם שתי אחיות?  הרי האבות שמרו את כל התורה כולה, כמו שכתוב בגמרא יומא (כח, ב): קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה אפילו עירוב תבשילין שנאמר: "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי" (בראשית כו, ה).  שמא תאמרו רק אברהם אבינו שמר את כל התורה כולה, ולא האבות האחרים?  אלא יעקב אבינו אמר לעשיו (בראשית לב, ה): "עם לבן גרתי", ופירש רש"י: "גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר עם לבן הרשע גרתי ותרי"ג מצות שמרתי ולא למדתי ממעשיו הרעים".

באשר לשאלה איך אפשר לשמור כל תרי"ג מצוות, יש מצוות רק לכהנים ולווים, יש מצוות תלויות בארץ, יש מצוות למצבים מסויימים כגון מי שמתגרש חייב לתת גט וכדומה?  המבי"ט מסביר בהקדמה לספרו קרית ספר שני תירוצים: א. ערבות זה לזה, הרי ישראל מקיימים את כל המצוות ביחד.  ב. כשמקבל האדם לעשות כל מה שנצטוה מפי הגבורה, הרי הוא כאילו עשאן, והקבלה על ידי הקריאה תחשב כמעשה.  לכן יעקב אבינו שמר את תרי"ג המצוות. אז כיצד נשא שתי אחיות?

תשובה:

נביא עשרה תירוצים:

א.      הרמב"ן – האבות קיימו את המצוות רק בארץ ישראל

האבות קיימו את התורה קודם שניתנה רק בארץ ישראל.  מטעם זה מתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כדי שיעקב אבינו לא ישב בארץ ישראל עם שתי אחיות (רמב"ן על בראשית כו, ה.  מח, ז. ויקרא יח, כה).  למה דווקא רחל מתה?  כי היא היתה השניה להתחתן עם יעקב.

קושיא: מדוע קיימו את המצוות רק בארץ, הרי צריך לשמור גם בחו"ל? תירוץ על הרמב"ן: על הפסוק "ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם" (יא יח) פירש רש"י עפ"י הספרי: "אף לאחר שתגלו היו מצוינים במצוות, הניחו תפילין עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו.  וכן הוא אומר (ירמיהו לא, כ): 'הציבי לך ציונים', והוא מספרי".  מה שהאבות קיימו את התורה, לא היה חובה, לכן קיבלו בארץ, אבל לא קיבלו את הציונים בחו"ל, ואמנם גם הציונים הם דאורייתא אחרי מתן תורה.

קושיא: יעקב אבינו אמר "עם לבן גרתי", קיימתי את תרי"ג מצוות, ולבן היה בחו"ל?

תירוץ על  הרמב"ן: יש חקירה, האם המצוות רק ציווי ד' או גם מציאות?  כלומר כשאדם עובר על מצוה, האם הוא רק עבר על רצון ד', או גם עשה הרס פנימי?  תשובה: שניהם.  כתוב בספר חסידים: מלבד אשת יפה תואר.  כתוב כשלוקח את יפה תואר, סופו להיות שונאה, וסופו להוליד ממנה בן סורר ומורה (רש"י על דברים כא יא).  יוצא כשהתורה התירה אשת יפה תואר, היא ביטלה את העבירה על ציווי ד', אבל לא ביטלה את הטומאה ממעשה המגעיל  הזה (ספר חסידים שעח).  האחרונים אומרים שהמצוות בארץ ישראל הן גם ציווי ד' וגם מציאות כי עיקר המצוות רק בארץ, ובחו"ל המצוות הם רק ציווי ד' ולא מציאות, אבל בנדון דידן היה לפני מתן תורה ולכן אין ציווי ד' אלא רק מציאות, והרי שם אין מציאות.

 היסוד  לדברי הרמב"ן כבר מוזכר בקיצור ברבי אברהם אבן עזרא על ויקרא יא יח.  דברים לא טז. 

על פי זה, אומר המהר"ם שפירא מלובלין, יעקב אבינו שאל את נשותיו אם הן רוצות לבוא לארץ ישראל, כי בחו"ל אין איסור להיות נשוי לשניהן אבל בארץ אחת מהן תהיה באיסור, ואי אפשר לדעת מה יקרה.  אתן מוכנות?  וכמובן הסכימו.

 

ב.      הרשב"א – המשכיל יבין

בכל מצוה יש שלושה מימדים: א. זמן כגון איסור חמץ בפסח.  ב. מקום כגון תרומות ומעשרות בא"י.  ג. כלים כגון לקיחת לולב בסוכות.  והמשכיל יבין...  ולא רצה להסביר.  השאיר סמוי (שו"ת הרשב"א א, צד).

בשו"ת הרדב"ז (סי' תרצו) מסביר שדברי הרשב"א הם לפי סודות התורה.

 

ג.       הרדב"ז – הן היו אחיות מן האב

לפי הפשט, רחל ולאה היו אחיות מן האב ולא מן האם, ואצל הגויים אין אחוה מן האב אלא רק מן האם, כי לא יודעים מי האבא.  לכן הן לא היו אחיות בכלל (שו"ת הרדב"ז סי' שם).     

 

ד.      פרשת דרכים מבעל משנה למלך – גר שנתגייר כקטן שנולד דמי

יש בו דיון ארוך מאוד אם דינם של האבות הוא יהודים או בני נח (הגר"ח מבריסק אמר שבגברא היו יהודים ובחפצא היו בני נח).  אמרו רחל ולאה "הלא נוכריות נחשבנו לו" (בראשית לא, טו), כלומר הן היו גויות והתגיירו, וגר שנתגייר כקטן שנולד דמי (יבמות צז, ב), ולכן מן הדין מותר להתחתן עם שתי אחיות שהתגיירו, וכן אח ואחות מותרים להתחתן, אבל גזרו החכמים לא לעשות כן כדי לא לעורר תמיה אצל הגויים ויגידו: באו מקדושה חמורה לקדושה קלה.  לכן היה מותר ליעקב אבינו להתחתן איתן.  וזה גם מתרץ מה ששאל עשיו את יעקב גם על הנשים וגם הילדים: "מי אלה לך" (בראישת לג, ה), וענה יעקב: "הילדים אשר חנן אלהים את עבדך", כלומר גם הנשים הן הילדים אשר חנן לי ד', כי התגיירו וכקטנים כנולדו דמי (פרשת דרכים – דרוש ראשון.  ותירוץ הזה כבר מובא בבעלי התוספות השלם על בראשית לז, לה).

קושיא: פרשת דרכים דן אם האבות יצאו מכלל "בני נח", ויש לשאול זה לקולא או לחומרא?  כלומר אם זו לחומרא הם חייבים לעבור גיור, אבל אם זו אף לקולא אפשר להקל עליהם במה שבן נח חייב ובדיני ישראל פטור.

תירוץ: מהר"ש יפה מסביר שזו אף לקולא, ומטעם זה רשאי היה יעקב אבינו להתחתן עם שתי אחיות.

קושיא: הרא"ם אומר שזו רק לחומרא, והראיה מהגמרא בפסחים (קיט, ב) שבעתיד לבוא, הקב"ה יעשה סעודה לצדיקים.  הוא אומר לאברהם אבינו לזמן בברכת המזון, והוא מסרב בטענה שישמעאל יצא ממנו.  המשיח אומר ליצחק אבינו לזמן, והוא מסרב בטענה שעשיו יצא ממנו.  הוא אומר ליעקב אבינו לזמן, והוא מסרב בטענה :"איני מברך שנשאתי שתי אחיות בחייהן שעתידה תורה לאוסרן עלי".  בסוף, דוד המלך מזמן.  לכן זו גמרא מפורשת שהיה אסור וכל התירוץ נופל.  מכאן אומר הרא"ם שיכול להיות שרחל ולאה היו בדין יהודיות.  בסוף, הרא"ם מתרץ כמו הרמב"ן.

 

ה.     המהר"ל – רוח הקודש

אברהם שמר את כל התורה, ובדרך החסד היה מחובר לתורה, "חסד לאברהם", כי התורה היא חסד. ויעקב שמר את כל התורה, ובדרך האמת היה מחובר לתורה, "תתן אמת ליעקב", כי התורה היא אמת.  הם ידעו לשמור את התורה על פי רוח הקודש.  וכמו שתורה נתגלתה ליעקב על פי רוח הקודש, כך הוא גם ידע להתחתן עם שתי אחיות על פי רוח הקודש.  הוא ידע שצריך להתחתן עם שתי אחיות להעמיד י"ב שבטים.  גם האמהות ידעו כן (רש"י על בראשית כט, יד). לכן, הוא שמר את כל התורה, כי הפה שאסר הוא הפה שהתיר (כתובות כב, א).  הרי הוא שמר את התורה על פי רוח הקדוש ולא על פי ציווי (תפארת ישראל פרק כ.  ובאריכות בגור אריה פמ"ו עה"ת).

 

ו.        פרשת דרכים בשם מהר"ש יפה – מן השמים

יעקב אבינו נהג כן על פי ד'.  ד' אמר לו מן השמים כמו שד' אמר לאברהם אבינו להקריב את בנו (פרשת דרכים שם).

קושיא: אבל איפה כתוב שמן השמים נאמר לו?!

תירוץ: ברור שזה מן השמים, ד' לא היה צריך לומר לו.  הרי יעקב עשה ככל יכולתו להתחתן עם רחל, ורחל אמרה לו: היזהר מהאבא שלי, הוא רמאי.  אמר יעקב: אחיו אני ברמאות (בבא בתרא קכג, א).  כיון שיעקב ידע את כל זה, הוא קבע סימנים עם רחל.  ובסוף הוא רומה בדרך לא צפויה, על ידי רחל.  לא עלה על דעתו שרחל תעשה דבר כזה.  

 

ז.        ספר נפש החיים – הוראת שעה

קצת דומה לתירוץ מהר"ש יפה, הגר"ח מוולוז'ין מסביר באריכות שהאבות קיימו את התורה בהשגתם ברוח הקודש את התיקונים הנוראים הנעשים בכל מצוה בעולמות וכוחות עליונים ותחתונים, "לכן כשהשיג יעקב אבינו ששורש נשמתו יגרום תיקונים גדולים בכוחות ועולמות העליונים אם ישא השתי אחיות אלו רחל ולאה, והמה יבנו שתיהן את בית ישראל, יגע כמה יגיעות ועבודות להשיגם שינשאו לו, וכן הענין בעמרם [נשא את דודתו]".  כמו שכתוב במגילת רות (ד, יא): "כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל" (רות ד, יא).  לכן בהוראת שעה, ולא ברוח הקודש, יעקב אבינו התחתן עם שתי אחיות.

אבל כל זה לפני מתן תורה, שביוצא דופן אפשר לעשות תיקונים לא כמו מצוות התורה, מה שאין כן אחרי מתן תורה.  אחרי מתן תורה, אפשר הוראת שעה רק על פי הסנהדרין, בית דין גדול, נביא או מלך (נפש החיים שער א פרק כא).  זה רעיון נגד החסידות. 

 

ח.     הגר"ח בריסק והגרי"ז סולוביצ'יק – חלות האיסור

האבות קיימו התורה עד שלא ניתנה (עי' יומא כח, ב), אם כן למה אברהם אבינו לא מל עצמו קודם שנצטווה?  אלא שלקיום מצות מילה צריך שיהא עליו חלות ערל "ובהמולו" הוי חלות מהול, ולזה קודם שנאמרה מצות מילה הלא לא הויא כלל חלות ערל בעולם, וממילא לא יכול לקיים מצוות מילה.  ובזה אפשר לתרץ איך יעקב אבינו התחתן עם שתי אחיות, כי היה לפני מתן תורה ולא היה חלות של אישות של ישראל, כי לא היה ציווי של קידושין (חידושי הגר"ח [סטנסיל] סי' תלה-תלו.  חידושי הגרי"ז עה"ת סי' יב-יג).

 

ט.     הרבי מליובאוויטש האחרון – אין טעם של "לצרור"

כתוב בתורה (ויקרא יח, יח): "ואשה אל אחותה לא תקח לצרור לגלות ערותה עליה בחייה".  בכל העריות לא משנה לא חי או מת, אבל כאן כתוב רק בחייה, כי טעם האיסור הוא "לצרור", שזה יהפוך אחיות שיש להן אהבה משפחתית, לאויבות. אבל כאן אין בעיה של "לצרור", כי הרי רחל מסרה את סימנים ללאה, היא אהבה  את  אחותה אהבת נפש.  הרי כתוב: "ותקנא רחל באחותה" (בראשית ל, א), רש"י מסביר: "קנאה במעשיה הטובים, אמרה, אלולי שצדקה ממני, לא זכתה לבנים".  וכן מצינו בפרשת הדודאים, שלאה אומרת לרחל "המעט קחתך את אישי ולקחת גם את דודאי בני" (בראשית ל, טו), ורחל  לא אומרת כלום,  לא אומרת: אני לקחתי את בעלך!?  הרי את לקחת ממני!  גם יעקב שלח מתנות לרחל כל שבע השנים, לבן היה לוקח אותן ונותנן ללאה באומרו שיעקב שלח לך.  ודאי יעקב היה שואל את רחל על המתנות, והיא אמרה: תודה רבה, תודה רבה. רואים שרחל אמנו לא תצרור.   

קושיא: זה מה שנקרא לדרוש טעמא דקרא, ואנו אינם דורשים את טעמא דקרא.

תירוץ: או יעקב אבינו סבר שיש לדרוש טעמא דקרא, הרי זו מחלוקת תנאים, או לפני מתן תורה, מותר לדרוש טעמא דקרא (ליקוטי שיחות חלק ה).

 

י.        הרבי מליובאוויטש האחרון – ויתור על הידור כדי לקיים מצוה

מה שהאבות קיימו את מצוות התורה היה זה חומרה והידור, שהרי לא הצטוו על זה, ואם כן כאשר ישנה מצווה מאותן תרי"ג המצוות העומדת בסתירה למצווה אחרת שהצטוו עליה במפורש – ברור שיצטרכו לוותר על המצווה מתרי"ג המצוות, כי זה הרי בסך הכול הידור.

הנחה זו מסבירה מדוע אברהם המתין עד גיל תשעים ותשע לציווי מיוחד על מצות המילה, בעוד שאת כל המצוות קיים לפני כן: כי מצווה וחומרה של ברית מילה נוגדת איסור אחר שנאסר להם במפורש, והוא האיסור לחבול בשפיכת דם עצמו (כנאמר לנוח "ואך את דמכם לנפשותיכם אדרוש"), לכן, אם אברהם היה מל את עצמו, היה עובר על איסור מפורש של שפיכות דמים. לכן המתין אברהם עד לציווי מיוחד מהקב"ה, שאז הציווי החדש דוחה את האיסור הקודם של שפיכות דמים.

על יסוד זה, יעקב היה מוכרח להתחתן עם אחיות למרות האיסור, כי כבר קודם לנישואיו עם לאה, שבוצעה מצד נוכלות לבן הארמי, התחייב יעקב לרחל לשאת רחל לאשה ואף מסר לה על כך סימנים, ואם לא היה מקיים הבטחה זו – היה עובר על איסור רמיה. דהנה, אחת ההנהגות הטובות שחייבות עליהן האומות, היתה לא לשקר.  וכך מוכח מטענת יעקב ללבן "למה רמיתני?", וכך גם מכך שלבן נאלץ להתנצל "לא יעשה כן במקומנו".  לכן, במקרה זה לפי התורה עצמה, הוטל על יעקב אבינו החיוב לנטוש את ה'הידור' בקיום המצוה ולשאת גם את רחל (ליקוטי שיחות חלק ה).