אשה פוסקת הלכה

הרב שלמה אבינר

 

שאלה: האם מותר לאשה שלמדה הרבה תורה שתהיה פוסקת הלכה?

תשובה: א. גם גבר שלמד הרבה, והוא למדן, ויש לו סמיכה לרבנות, לא בהכרח מותר לו לפסוק הלכה, אם אינו בקיא בהוראה.  וכן כתוב בשו"ת צמח צדק מנקלשפורג על מעשה שעשו על פי הוראתו, שזה נחשב כעבירה במזיד (סי' מ.  מובא בשערים מצויינים בהלכה קל אות ג).  וכן כתב החתם סופר על תלמיד חכם אפילו אם הוא למדן מופלג, אך אינו בקיא בהוראה ולא שימש בענייני הוראה (יו"ד סוס"י מט.  שערים מצויינים בהלכה שם קו"א).  וכן אמר הגרי"ד סולוביצ'יק לתלמידיו של ישיבה אוניברסיטה  (ספר 'איש על העדה' – מכתב 21).  וכן הג"ר צבי שכטר, תלמיד מובהק של הגרי"ד ומראשי ישיבה אוניברסיטה, אמר לרבנים בוגרי ישיבה-אוניברסיטה: אל תחשבו שבגלל שיש לכם סמיכה לרבנות, אתם במדרגה לפסוק (ספרו בעקבי הצאן במאמר 'צאי לך בעקבי הצאן' על מנין נשים אות ה, במאמרו על מניינים משותפים ובמאמרו על תפילין לנשים). 

ב. לכן כתב בשו"ת שבות יעקב שכל שכן שאין לאשה לשאול שאלת נשים לנשים הזקנות, ואם עשה כן, נידונת כמזיד (ח"ג סי' כא מובא בשערים מצויינים שם קל אות ג).  וכן בשו"ת חתם סופר שאשה שעשתה על פי הוראת אשה אחרת מבלי לשאול לחכם הרי זה כמזיד (יו"ד סי' קפח.  מובא שם).  וכן פסק הג"ר אביגדור הלו נבנצל (https://www.kikar.co.il/283762.html).

ג. לכן אין לאשה לפסוק הלכה אלא במקרה יוצא דופן שקיבלה אישור מפוסק הלכה מובהק בדור.

ד. יחד עם זה, המובן של פסיקת הלכה, הוא שאלה חדשה שאינה מבוארת בספרים, או שנמצאת אבל יש דעות שונות ויש צורך להכריע ביניהן. אבל אם מלמדת דברים פשוטים שנמצאים בספרי הלכה, אין זה נקרא פסיקת הלכה, אלא לימוד הלכה, שהרי גם מורה בכיתה א' מלמדת הלכה לתלמידות.  כלומר, אשה שיודעת הלכה יכולה להדריך, וכך היה בכל הדורות. דבורה היתה תלמידה חכמה. כתוב בבבא בתרא (קיט, ב): "בנות צלפחד חכמניות הן". ובגמרא מובא על ברוריה וילתא שהיו תלמידות חכמות. הג"ר עובדיה יוסף פסק בשו"ת יחוה דעת (ג, עב) שמצוה לקום מפני אשה חכמה בחכמת התורה. יש לקום לפני אשת חבר, ויש לקום לפני תלמידה חכמה (עיין כל המקורות שם).

ה. כתב הג"ר משה פיינשטיין בשו"ת אגרות משה (או"ח ד, מט), שבעיקרון אשה יכולה לקיים מצות ציצית, אבל הכל תלוי במגמה: "אבל פשוט שהוא רק בחשקה נפשה לקיים מצות אף כשלא נצטוותה, אבל מכיון שאינו לכוונה זו, אלא מצד תורעמותה על השי"ת ועל תורתו, אין זה מעשה מצוה כלל, אלא אדרבה מעשה איסור, שהאיסור דכפירה שחושבת דשייך שיהיה איזה חלוף בדיני התורה היא עושית גם במעשה שחמיר".  בדומה לזה, כתב הג"ר פיינשטיין (שם יו"ד ב, מה) לגבי מינוי אשה כמשגיחה. הכל תלוי במגמה, האם העיקר הינו חיזוק התורה. גם לדבר מצווה, צריך כוונות טובות. עם ישראל רצו מלך, וקיימת מצוה למנות מלך. ברם, לא היו להם כוונות טובות, אלא רצון להיות ככל הגוים (שמואל א ח, כ. סנהדרין כ, ב).

 

בסיכום, אין לנשים  לשמש כפוסקות הלכה, אלא איש על מחנהו ואיש על דגלו.