סגולות או מצוות

הרב שלמה אבינר

 

בתקופה האחרונה התרבו בעם ישראל סגולות למאות ולאלפים, כלומר מעשים שאמורים  לפעול ישועות.

יש בזה שלוש בעיות.

א.       אין להן מקור קדום.  הן לא מופיעות לא בתורה, ולא במשנה, ולא בגמרא ולא בראשונים.  הן המצאה חדשה, שעל פי רוב לא ידוע מאיפה הופיעה.  למשל להתפלל ארבעים יום בכותל כדי לזכות לזיווג.  כמובן הכותל הוא מקום קדוש לעילא, וכמובן תפילה היא מצוה גדולה ובודאי שהיא פועלת, וקל וחומר אם אומרים אותה ארבעים פעם.  אבל אין מקור לכך שתפילה ארבעים יום בכותל חייבת להביא זיווג.  אין מקור לכך שד' הבטיח שכך יהיה.  והגרי"ש אלישיב אמר על מנהג מ' יום בכותל המערבי, שכל תפילה בכותל המערבי שלא זזה ממנו שכינה – היא סגולה ולא ידוע מקור למנהג מ' יום דווקא (השקדן ח"ב עמ' 109).

בספר "תמים תהיה" לג"ר יעקב הלל הוא מביא עשרות מקורות של גדולי ישראל בדורות קדמונים ובדורות שלנו ששללו סגולות.  ועיין בספרי הדל "נר באישון לילה" (ערכים: סגולות, סגולות שבתלמוד, עבודה וקצורי דרך, הבלים תורניים, אמונה תפלה, דרכי אמורי).

ב.      זו דרך עוקפת תורה, תחליף לתורה ולמצוות, עלבון לתורה.  עשרות פעמים כתוב בתורה שקיום המצוות מביא לאדם ברכה.  אומרים את זה פעמיים ביום בפרשה שניה של קריאת שמע. אז מה לנו להמציא דברים חדשים.  לא די לנו במה שרבונו של עולם אמר?  וכי חכמים אנו ממנו?  וכי אוהבים עם ישראל אנו יותר ממנו?  וכי יעלה על הדעת שמה שהגו בני אדם, הוא יותר במעלה ממה שד' ציוה לנו.   מה לנו לחפש דבר שכאילו ד' לא חשב עליו?

ואולי אנשים נוהגים כן, כי הם מרגישים שהמצוות מכבידות עליהם, ולכן הם מחפשים תחליף קל.  פעם שאל אותי בחור: אנא אמור לי מה הדרך להגיע לגן עדן, אך לא תורה ומצוות, כי זה מכביד עליי.  לפחות הוא אדם ישר וכן.

נכון שגם בגמרא יש כמה סגולות, ולכן הן ודאי אמת וצדק, אך כל הלומד גמרא, רואה ברור שהן לא עיקר, אלא דבר צדדי, בטל בששים, בטל באלף, בטל ברבבה.  העיקר הוא לעבוד את ד'.  ותשובה ותפילה וצדקה מעבירים את רוע הגזרה (פיוט ונתנה תוקף).  בפירוש כתוב במשלי: "וצדקה תציל ממות" (משלי י ב) והגמרא מספרת, איך צדקה הצילה את בתו של רבי עקיבא ממות (שבת קנו א).

זה הכלל, הסגולות הכי מופלאות הן תורה ומצוות, ואין צורך להוסיף המצאות דלות משלנו.

ג.       זה טיבם של נותני סגולות שהם מבטיחים שהן תפעלנה.  אך לא כן המציאות.  הרי גם תפילה אינה קסם, כמו אצל עובדי עבודה זרה, אלא תחנונים בפני ד'.  חכמים הזהירו מפני המעיין בתפילתו שסופו בא לידי כאב לב (ברכות לב ב), כלומר בגלל הבטחון המוחלט שתפילתו תתגשם (תוספות שם).

לצערנו ולבושתנו, כל כך הרבה פעמים, נותני סגולות, הבטיחו וגרמו לאכזבות נוראות.  זו אכזריות.  ואם הם לוקחים על זה כסף, זה נורא ואיום.

זה הכלל, התפלל בתמימות, אל תחפש תחבולות, עבוד את ד' בתמימות.