חסד עשה ד' עם עולמו: תשובה

 הרב שלמה אבינר

 

חסד עשה ד' עם עולמו, על כך שברא את התשובה.  יתר על כן, אומרים חז"ל שהוא ברא את התשובה לפני העולם.  הא כיצד?

הרי האדם לא נברא בצורה כזו שלא יחטא לעולם (עיין אגרות הראיה א עמ' פה).  "כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".  לצערו, מידי פעם האדם חוטא, בשוגג או במזיד, באונס או ברצון.  וכך הולכים החטאים ומצטברים ומעמיסים עליו עד שנופל שדוד וחס וחלילה דינו כלייה.  על זה באה התשובה כתרופה נפלאה.  על כן, היא קדמה לעולם, בהיות האדם יצור העלול לחטוא.  אפילו אדם הראשון, שהיה חמוש בכל המעלות שבעולם, היה לו חסרון אחד: העלילות לחטא.

כמובן, אין זאת אומרת, חלילה, שרשאי האדם לחטוא על סמך זה שיעשה תשובה.  זה נקרא אחטא ואשוב, שאין תשובתו מתקבלת.  אלא עליו להילחם בכל כוחויו שלא לחטוא.  אבל, דיעבד, אם נכשל וחטא, אז יש לו אפשרות לעשות תשובה.

אך לכתחילה עליו לנקוט בכל האמצעים שלא לחטוא, מה שנקרא במסילת ישרים "מידת הזהירות".  כן נהג הגאון מווילנא, טרם יציאתו לרשות הרבים המלאה פיתויים, לקרוא במסילת ישרים אותם פרקים ב-ג-ד-ה.  כמובן אינינו בדרגתו של הגר"א, ואינינו יכולים לקרוא כל פעם אותם ארבעה פרקים.  לכן העצה היא שכל אדם יכתוב לו תמצית משלו, על פתק קטן, ויקרא אותה כל פעם שיוצא לעולם הרחב מלא הסכנות הרוחניות.

בכלל, מרן הרב קוק המליץ לכל אדם, בפתיחת ספרו מוסר אביך, שיכתוב לעצמו ספר מוסר משלו, המתאים לו.  כמובן, הוא אינו חייב להמציאו יש מאין, הוא רשאי ללקט, וכל פעם שימצא דבר שמוסיף לו טהרה וקדושה, ירשום אותו בלשונו בספרו הקטן.

כך ינהג כל אדם: מידת הזהירות, ואם נכשל, מידת התשובה.

הרי זה דומה לחייל.  לפני הקרב: תדריך.  ולאחריו: לקח אחר הקרב.

ואנו אומרים לעצמנו: שובו וחיו.