לך להתפלל בכותל המערבי הקדום

 הרב שלמה אבינר

 

הכותל המערבי מתחלק לשלושה חלקים: הכותל המערבי הגדול בו כולם מתפללים, "הכותל הקטן" הנמצא צפונה, ובו מתפללות כמה קבוצות בשבת ובעוד כמה ימים מיוחדים, והכותל המערבי הקדום, הנמצא בהמשך הכותל המערבי דרומה, ובו התפללו כל הדורות, אך בימינו הוא נזנח.  כמובן כל שלושת המקומות הינם באותה קדושה.  או ליתר דיוק קדושת הכותל המערבי היא מן הקצה הצפוני עד הקצה הדרומי, כפי שכתבו הפוסקים, אלא יש בו רק שלושה מקומות גלויים בהם אפשר להתפלל.  לכן אנו אומרים: לך להתפלל בכותל המערבי הקדום!

הכותל המערבי מקצה לקצה הוא הקיר התומך של הר הבית והוא עבורנו המקום הכי קדוש בעולם.  שהרי אין לנו בית, וכיון שאין לנו בית אין לנו הר הבית.  במהרה יבנה הבית והר הבית, אך בינתיים זה המקום הכי קדוש לנו בעולם, המקום הכי קרוב להר הבית, מקום האמונה המוחלטת של בנין בית המקדש.

כך הוא היה במשך דורות המקום הכי קדוש לנו לכל אורכו ומולו עמדנו בחרדת קודש.  לצערנו הערבים העיזו להשתמש בחלקים ממנו כדי להסמיך עליהם בתיהם.  כך שאינו כולו פתוח לנו כדי לשמש לנו מקום תפילה.  לכן שמהלך הדורות יכולנו להתפלל רק באותו חלק קטן, וגם זה עלה לנו במסירות נפש, אך לא בגלל ששאר המקומות הינם פחות קדושים.  וגם בכותל המערבי הקדום המשוך דרומה, התפללו.

אגב, גם את מקומו של המקדש ואת קודש הקודשים אינינו יודעים אם הוא דרומה או צפונה או באמצע.  יש על כך מחלוקות גדולות בין רבותינו הפוסקים וכן בין החוקרים, זה אומר בכה וזה אומר בכה.

העולה מן האמור: הכותל הוא לנו המקום הכי קדוש בעולם, הוא קדוש מקצה לקצה, תמיד התפללנו מולו ככל שיכולנו, אף מסרנו את נפשנו על כך, כמו שמסרנו נפשנו על הארץ, והתמדנו ללכת להתפלל שם תחת שלטון הגויים על אף ההתנכלויות והמכות.

אף הגיעו הדברים לכך שהערבים דרשו שיימסר להם הכותל, ואם לא, איימו בפוגרומים בירושלים.  היו מראשי הישוב שנטו להסכים, אך מרן הרב קוק עמד בתוקף שלא לוותר חלילה, אלא לעמוד באומץ ובמסירות נפש, ובסוף דעתו התקבלה על דעת הישוב (לנתיבות ישראל א סה).

עתה, הרוצים לחמוס מאתנו הם יהודים, התובעים להתנהג כאוות נפשם בכותל המערבי הגדול, כגון נשים לא צנועות, עם טלית ותפילין וקריאת התורה ושירה, או שיינתן להם לעשות כרצונם בכותל המערבי הקדום.  כמובן זה טריפה וזה נבלה.  אלו אנשים רפורמים, קונסרבטיבים, חילוניים, חצי חילוניים וכדומה, שאינם מתפללים יום יום, בקושי מתפללים בשבת, ופתאום הם חומדים את מקומנו הקדוש ושואפים לחללו.

כאן זו מדינה חופשית, ארצנו גדולה ורחבה, ויוכלו לבצע את תעלוליהם במקומיהם.  אינינו נכנסים לטמפלים שלהם להכתיב להם מה לעשות, וכך עליהם לא להיכנס למקום הכי קדוש לנו ולכפות עלינו את תעלוליהם.  בכלל, הרפורמים למיניהם אינם מאמינים שייבנה בית המקדש ושתחודש העבודה, אז מה להם בכותל.  הדרך  הארץ המינימלי, האנושיות המינימלית, המוסריות המינימלית היא לכבד את הזולת בתוך מחיצתו.

וייאמר לזכותו של עם ישראל שכל שנה מגיעים לכותל מיליונים של יהודים, דתיים או חילוניים, וכולם מכבדים את קדושתו של המקום הזה.  גם צה"ל מארגן שם טקסים רבים בתנאיי צפיפות, במקום מקומות אירועים רחבי ידיים שיש לו, כי הוא משתוקק למקום קדוש, ואכן הוא מתנהג בו באורח כבוד.

אף הגויים שבאים לכותל כולם נוהגים דרך כבוד, גברים חובשים כיפה בלי שמבקשים מהם, נשים לא צנועות מתעטפות ברדיד שמושיטות להן דיילות הצניעות, בלי לומר מילה.

ופתאום בא להשתלט קומץ קטן של אנשים, ממש קטן כי למשל הרפורמים הם פחות מ-1% בארץ, וכמו כן, פחות מ-1% הרפורמים שעולים לארץ. היהודים בכותל, אנשים, נשים, הם אנשים צנועים וענווים, רודפי שלום, ולכן הם סופגים בשקט את כל ההתגרויות האלה.

אך אותו מעוט אפסי הוא צעקני, פעלתני, תוקפני, מאיים בבג"צים, ובמיוחד בין הרפורמים באמריקה יש עשירים גדולים.  ולצערנו ולחרפתנו, הרבה מאחינו הינם מאוהבים בכסף יותר מדי.  ודאי צריך כסף, אך לא למכור את האמת הקדושה עבור כסף.

לכן לעת כזאת אנו קוראים: שמע ישראל, הכותל כותלנו הכותל אחד.

ואנו קוראים: יהודי נאמן, בא להתפלל בכותל המערבי הקדום.

ידוע המושג מת מצוה, מת הנמצא בשטח ואין לו מטפלים, על האדם לעזוב את כל ענייניו ולעסוק בו.  כך אומר רבי יהודה החסיד בספר חסידים: יש מצוה שהיא כמת מצוה, היא זנוחה, ואין אנשים עוסקים בה.  לכן מצוה גדולה להתמסר עבורה.

כך הוא הכותל המערבי הקדום שאין מתפללים בו.  זה שמו וזה תהילתו כותל – של הר הבית, מערבי – כי כל הכותל רצף אחד, קדום – כי בשנים שקדמו התפללו בו.

לכן, כולנו נקראים, כל עם ישראל, להתפלל בו יום יום, שעה שעה, למען דעת ששלנו הוא, של הקודש הוא, של ריבונו של עולם הוא.  ולקרוא זאת בקול גדול בכל מרחב הארץ.

האמת ניתנת להיאמר שזה דבר פשוט, דבר תמים, דבר ברור.  אין צורך להיות תלמיד חכם כדי להבין.  באחת הפעמים שאותם פרובוקטורים גרמו להתכתשויות בכותל המערבי הגדול, ילד אחד שאל ילד השני: למה הם עושים זאת דווקא פה?  אין להם מקום אחר?!  השיב חברו: זה יצר הרע.  אכן זו חכמת ילדי ירושלים המפורסמת.

ללא יצר הרע, קשה להבין לרוחם של אותם Trouble Makers, מחוללי מהומות, הבאים להשבית את השלווה המופלאה ששוררת יום יום, שעה שעה, במקום הזה.  מקום מופלא, פנינת העולם, אשר באים אליו מכל הארץ ומכל העולם, דתיים חילוניים, חרדים ודתיים, גויים ויהודים, והכל בשקט מופתי, בלי צורך באף שוטר, אף מפקח, אף פקיד.  הכל זורם על מי מנוחות.  מיליונים זורמים בשלוות עולמים.  ופתאום בא קומץ קטנקטן, רעשני צעקני, מפר את ההרמוניה, מפר את האחדות הכלל ישראלית, מפר הכבוד ההדדי.  שוטרים ושוטרות חייבים להתערב להחזיר את השקט.  לא ייאמן, לא ייאמן שיש יהודים כל כך חסרי דרך ארץ, חסרי יושר אנושי מינימלי.  דבר אחד אינם חסרים, ובזכותו חושבים שהכל מותר להם: כסף!  ועוד דבר שני לא חסר להם: סוללת עורכי דין המנגחים בכח בג"צים.

כל העם היושב בציון יודע: הכותל הוא מקום תפילה רגיל, פשוט, תמים, בכל הדורות.  זה מה שהוא מחפש שם.  וזה מה שהוא מוצא שם.  ולא מקום של הצגות, התכתשויות, מאבקים פוליטיים.  מי שרוצה בכל אלה, שיעשה אצלו, ולא אצלנו.  אנו לא נתערב במה שהוא עושה בין כותלי בתי הכנסת שלו שהם ריקים כל השבוע, מלבד ליל שבת וקצת בשבת בבוקר.

אנא לא להתבלבל מכל השקרים שחוזרים ונשנים כאילו הכותל הוא זירה לכל פעילות.  ידוע הפתגם שאם חוזרים על שקר די פעמים, הוא הופך להיות אמת.  ודאי שרחבת הכותל שייכת לכל עם ישראל, אך היא לא מיועדת לכל פעילות, אלא מוגדרת כמקום קדוש, מקום קדוש של היהודים הרגילים התמימים, והמוסדר עוד מזמן החוק המנדטורי הבריטי על ידי הרבנות הראשית.  אפילו האנגלים הבינו זאת.  וכך היה מאז מלחמת ששת הימים.  והיה כל כך טוב ויפה.  פינת חמד של קדושה עליונה.  ופתאום באים רפורמים ועוד יהודים הדומים להם למחצה, לשליש ולרביעי, כדי לזרוע מהומה.

דעו לכם, רפורמים, בעבר החרבתם יהדות גרמניה, בהווה אתם מחריבים יהדות אמריקה, ובעתיד אתם מתכוננים להחריב יהדות ארצנו.  טעות!  לפה אינכם באים כדי לקלקל, אלא כדי לעשות תשובה.  ובמיוחד לכותל אינכם באים כדי לעשות עבירות אלא כדי לעשות תשובה.

שבו וחיו!

ואנו נמשיך לבנות את ארצנו ואת כותלנו במפלאות ד'.