היזהר!  בחירות של פוסט-אמת

הרב שלמה אבינר

 [ראיון]

 

ש: כיצד נדע במי לבחור?  כיצד נדע להקשיב בנאומי בחירות בצורה ביקורתית?

ת: קשה מאוד.  פוליטיקאים משתמשים בדמגוגיה, כלומר מניפולציה של העם, על ידי חנופה או גירוי יצרים.  הדמגוג אינו מדבר בצורה רציונלית אלא פונה לדחפים, לתסכולים  ולחרדות.  הוא מבטיח סיפוקים מידיים שימלאו משאלותיו של הציבור אליו הוא פונה.

ש: העם נופל בפח?!

ת: כן בגלל שהנאום הדמוגוגי הוא מאוד פשטני, מציג דברים מובנים מאוד, ונשען על עצלנות אינטלקטואלית.  כמובן, הוא דואג לטובתו או לטובת מפלגתו, ולא לטובת האומה.

ש: זה כמו פופוליזם?

ת: לא בדיוק.  הדמגוגיה אומרת לאנשים מה שהם מעונינים לשמוע, ומבטיחה להם הרים וגבעות, לעומת הפופוליזם שמנווט ומבטיח לעשות מה שהעם רוצה ולא להתחשב באליטות החושבות.

ש: ושניהם שקרים...

ת: בימינו אין כבר איסור לשקר, בעידן הפוסט-אמת, Post Truth Politics.  זה מושג שמילון אוקספורד הכתיר אותו כמושג השנה לפני שנתיים.  זו התרבות הפוליטית, בה יש פחות השפעה לעובדות על דעת הקהל מאשר הרגש והבעת דעת. העובדות לא חשובות.

ש: לא חשובות או מסולפות?

ת: גם וגם.  מפזרים פייק ניוז, Fake News, עובדות מזוייפות, וזה לא איכפת לאף אחד.

ש: אבל הרי אפשר לבדוק?

ת: אחרי שבדקו והוכיחו שזה שקר, אין זה מפריע לחזור עליהם עוד ועוד.  השתמשו בזה הרבה לגבי פרישת בריטניה מהאיחוד הארופי.  חזרו וחזרו בלי בושה על אותם שקרים שהוכחשו.

ש: לא ייאמן!

ת: אבל המומחה העולמי בזה הוא טראמפ.  הוא שיקר ושיקר, כגון לגבי אקולוגיה ונשים, ובכל זאת נבחר.

ש: אנשים עד כדי כך טיפשים?

ת: הם כל כך רגילים לכך שכולם משקרים, שכבר לא איכפת להם.  יתר על כן, טראמפ ניגן על הרגש, כאשר דיבר על עוני, סבל ומצוקה, מה שאנשים אהבו לשמוע.

ש: ובסיכום?

ת: אל תקבל שום דבר טרם הוכח שכן הוא.

ש: עוד שאלה.  גם בתקופת התנ"ך השתמשו בדמגוגיה?

ת: ודאי.  אבשלום עמד בשערי בית המשפט, פנה לכל צד באמפטיה והבטיח לו שאם הוא היה השופט, היה מזכה אותו (שמואל ב טו ב-ו).  ובדרך זו, "ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל" (שם ו).

ואנחנו תלמידי משה רבינו אומרים: האמת היא תפארתנו.