איסור כניסה להר הבית - זו הלכה?

הרב שלמה אבינר

[ראיון]

 

ש: יש  טוענים שהאיסור להיכנס להר הבית הוא רק ענין מחשבי-אמוני ולא הלכתי?

ת: לא נכון.  אין פוסקים על פי עניינים אמוניים אלא על פי הלכה.  אלא, בכל הלכה, יש נשמה פנימית.  פעמים רבות אדם אינו שואל אם מותר או אסור, הוא יודע שאסור, אך הוא רוצה להבין למה, אז מסבירים לו את הצד האמוני הגנוז במצוה.

ש: אם כן, מה הצד ההלכתי שאסור להיכנס להר הבית?

ת: הצדדים הלכתיים תומצתו בכרוז הרבנים הראשיים ועוד גאוני הדור וכמאה רבנים, שפורסם אחרי מלחמת ששת הימים בשנת תשכ"ז.

ש: יש טוענים שהכרוז הזה אינו פסק הלכה, שהרי אין בו משא ומתן בדברי הפוסקים, אלא סתם כרוז בעלמא.

ש: זו המצאה וגם בזיון של אותם גאוני הדור שכאילו פוסקים דבר שאין לו בסיס הלכתי.  כך גם נפסול חלילה את המשנה תורה לרמב"ם ואת השולחן ערוך, בגלל העדר נימוקים ומשא ומתן.  המשא והמתן ההלכתי ידוע לכל תלמיד חכם, ואין צורך להזכירו בכרוז שחייב להיות קצר.

ש: אם כן, מה הם הנימוקים ההלכתיים?

ת: שלושה נימוקים.  נימוק ראשון: גבולות הר הבית לא ידועים לנו.  מה שנקרא היום הר הבית הוא הרבה יותר גדול מהר הבית שהוא ת"ק אמה על ת"ק אמה, 250מ' X 250מ'.  כך שאינינו יודעים איפה הר הבית.  וכן אין שום ודאות שזיהוי כיפת הסלע עם מקום קודש הקודשים הוא נכון.  כך שעלולים להיכנס למקום העזרה, מה שהוא איסור כרת.

ש: אבל עתה יש מדידות מדוייקות?

ת: גם אחרי אותן המדידות, יש עדיין אחת עשרה שיטות. וגם בעבר, לפני קום המדינה, היו מפות מדוייקות, ובכל זאת לא נכנסו.  נימוק שני: חשש כניסה למקומות אסורים.  גם לו יצוייר שידענו בודאות גמורה שיש מקומות בהר הבית שאינם הר הבית, ויתירו את הכניסה לשם, בכל זאת ייכנסו אנשים קלי דעת לכל מקום או באופנים אסורים.  ולצערנו, אנו רואים כיצד חשש זה מתממש לעינינו: יש נכנסים לכל מקום, יש נכנסים בקבוצות מעורבות, יש מכניסים ילדים קטנים, יש נכנסים ללא טבילה, יש חילוניים שנכנסים ללא שום חרדת קודש.

ש: בעצם זה סוג של גזירה?

ת: כן.  זו סמכותם של חכמים.  אבל זה בנוסף לנימוק הראשון שהוא נימוק עצמי.  נימוק שלישי: מורא מקדש.  צריך חרדת קודש נוראה מפני המקדש, מה שכולל מניעה מלהיכנס, כאשר אין מצוה וחובה, כגון כדי להקריב קרבנות או לבנות בית המקדש.  כידוע, אסור לירוק בהר הבית.  אמר רבנו הרב צבי יהודה, שכל המדידות שהוזכרו לעיל, יש להן דין רקיקה.  אפשר לשמוע את ההקלטה.

ש: וכי הרבנים המתירים לא יודעים כל זה?!

ת: וכי הרבנים האוסרים לא יודעים את הטיעונים של המתירים?!  אם כן מה עושים, כאשר יש דעות שונות?  אמרה תורה: אחרי רבים להטות.  ואכן 99% מהרבנים אוסרים.  הרוב כולל רוב מנין וגם רוב חכמה, כפי שמוזכר בשולחן ערוך, חושן משפט סימן כה ברמ"א, וגם כאן כמעט כל גדולי הדור אוסרים.

ש: יש טעון נוסף שמצוה להיכנס להר הבית, כדי הערבים לא ישתלטו.

ת: כידוע אין אוסרים מצוה על ידי עבירה.  במצוה הבאה בעבירה, יש שלושה גדרים: א. יש גם מצוה וגם עבירה.  ב. אין מצוה, כי העבירה מבטלת את המצוה.  ג. המצוה עצמה הופכת לעבירה.

ש: אז מה יהיה עם השתלטות הערבים?

ת: הם לא השולטים, אלא אנחנו, יש לנו ריבונות, כמו שכתב רבנו הרב צבי יהודה (לנתיות ישראל חלק ב).  המשטרה היא הקובעת את הסדרים, מי נכנס ומי שלא נכנס.

ש: הם טוענים שזה לא מספיק.

ת: אכן, שום דבר אינו שלם בעולם הזה.  על כל פנים, השליטה בהר הבית היא יותר חזקה מאשר בכל יהודה ושומרון. 

הרי כל ההתישבות שם, היא מכח הדחיפה של רבנו הרב צבי יהודה, וזה אותו הרב צבי יהודה שהתנגד בכל תוקף לכניסה להר הבית.  וכי הוא לא רצה ריבונות ולא ידע מה זו ריבונות?!

ש: כמובן, אין זה חידוש שלו?

ת: לא.  זו דעת של כמעט כל גאוני ישראל.  ובימינו יש נימוק נוסף: זה פסק של הרבנות הראשית לישראל שהיא המרא דאתרא דארץ ישראל ואפילו הציבה שלטים.

ויהי רצון שיבנה בית המקדש במהרה בימינו ואז כולנו נעלה וניראה.