האם מותר להוריד מן האינטרנט

הרב שלמה אבינר


 

ש: שאלה נפוצה היא האם מותר להוריד מן האינטרנט סרטים, שירים ותוכנות.

ת: ודאי אסור!

ש: מאיזו סיבה?

ת: שלוש סיבות.  א. מוסר טבעי.  ב. חוקי המדינה.  ג. ההלכה.  נתחיל בבינה הטבעית ובמוסר הטבעי.  אדם טרח ועמל והשקיע ביצירה מתוך מגמה להרוויח ממנה, ואנחנו נבוא ונהנה בלי לשלם?!  אין זה מוסרי. 

ש: אבל אם הלכתית זה מותר, אז זה נקרא לפני משורת הדין, וזה שיקולו של כל אחד?

ת: גם אסור על פי ההלכה.  אך מלבד זאת, יש מצבים בהם אדם חייב לנהוג לפני משורת הדין.  למשל, כתוב במשנה, שאבידתו קודמת לאבדתם של אחרים, אפילו אביו ורבו.  הגמרא מסבירה שהמקור לכך הוא "אפס כי לא יהיה בך אביון" (דברים טו ד) – "שלך קודם לשל כל אדם", כלומר היזהר שלא תיהפך בעצמך לעני (רש"י).  ובכל זאת הגמרא הוסיפה: "כל המקיים בעצמו כך, סוף בא לידי כך" (בבא מציעא לג א).  כלומר, מן הדין הוא קודם, אך אין זה מוסרי, ולבסוף הוא ייענש.  וזה לשון רש"י: "אף על פי שלא הטילו עליו הכתוב, יש לאדם ליכנס לפנים משורת הדין, ולא לדקדק שלי קודם, אם לא בהפסד מוכיח.  ואם תמיד מדקדק, פורק מעליו עול גמילת חסדים וצדקה, וסוף שיצטרך לבריות".

ש: בעצם גם זו הלכה: ואהבת לרעך כמוך, מה ששנוא עליך, אל תעשה לחברך.  ובודאי אדם היה מצטער אם היו מורידים דבריו מן האינטרנט בלי תשלום, אז אסור לו לעשות זאת לאחרים.

ת: אתה צודק.  נבוא לנקודה השניה: זה אסור על פי החוק.

ש: בכלל, האם על פי ההלכה, החוק מחייב?

ת: בודאי.  משלושה נימוקים.  א. דינא דמלכותא דינא, אם כי זה שנוי במחלוקת בארץ ישראל (עיין שו"ע חו"מ שסט ח הגה).  ב. דין שבעה טובי העיר, אשר תקנותיהם מחייבות, והוא הדין נבחרי מדינת ישראל.  ג. דין מלך, שלממשלה מוסכמת ומוסמכת יש דין מלך לעניינים כאלה, כמבואר בתשובת מרן הרב קוק בשו"ת משפט כהן (סי' קמד).

ש: אבל המשטרה אינה כופה חוק זה?

ת: אין זה נכון.  א. מה שהמשטרה אינה כופה חוקים מסויימים, אין זה מבטל אותם, אלא זה מפני שיש לה מחסור כח אדם, ואינה יכולה לטפל בכל, אז יש לה סדרי עדיפות.  ב. אם מישהו יגיש תלונה למשטרה על כך שהורידו יצירתו מן האינטרנט בלי רשותו ובלי לשלם, המשטרה כן תטפל, וכבר היו דברים מעולם, ואנשים שילמו קנסות מאוד גבוהים.

ש: ואיך אני יכול לדעת אם היוצר נותן רשות או לא, וכמה יש לשלם ואיך?

ת: כל זאת אפשר למצוא באינטרנט עצמו, או לפנות לאקו"ם, אגודת קומפוזיטורים ומחברים.

ש: נבוא לנקודה השלישית: ההלכה.  יש טוענים שמה שנמצא באינטרנט דינו כזוטו של ים (בבא מציעא כא ב), כלומר תופעת השפל והגאות סוחפת דברים, והם נחשבים להפקר, ומותר לכל אחד לקחת אותם, כדברי הגמרא: "המציל מן הארי ומן הדוב ומן הנמר ומן הברדלס, ומן זוטו של ים ומשלוליתו של נהר, המוצא בסרטיא ופלטיא גדולה ובכל מקום שהרבים מצויין שם - הרי אלו שלו מפני שהבעלים מתיאשים מהם" (בבא מציעא כד א).  וכן הוא ברמב"ם (גזילה ואבדה ו ב).

ת: זו דעת יחיד. רוב הפוסקים סוברים שאין לאינטרנט דין זוטו של ים.  הרי אין הבעלים מתייאשים, כי הם יודעים שיש גם אנשים ישרים שלא ישתמשו בלי לשלם.  זאת ועוד, כאשר רואים שהעלו את יצירתם לאינטרנט, הם פונים לאתר כדי שיורידו אותה או יחסמו אותה.

ש: אבל אם היוצר מעלה בעצמו את יצירתו, זה סימן שהוא מרשה שיורידו אותה?

ת: לא נכון.  הוא מעלה אותה כדי שאנשים יראו וישמעו, אולי זה ימצא חן בעיניהם והם יקנו.  הם מודעים לכך שיש שגוזלים, אך לא כולם גוזלים.

ש: למה זה גזל?  הרי גזל זה לקחת חפץ של חברו שעקב זה כבר לא נמצא אצל חברו, אך כאן היצירה נשארת אצלו?

ת: גזל, זה גם להשתמש בחפץ של חברו בלי רשותו אף על פי שמחזיר אותו למקומו.  בקיצור שולחן ערוך נפסק שאסור להנות משל חברו אצלו אפילו אם כאשר יוודע לחברו, חברו ישמח כי הוא אהבו (קפב יג), אבל בזה אפשר לסמוך על המתירים.  לא כן בנדון שלנו שבעל היצירה אינו מסכים.

ש: אבל אם ממילא הוא לא מתכוין לקנות את הסרט, או השיר, או התוכנה, למה שלא יוכל להוריד אותה, הרי זה נהנה וזה לא חסר?

ת: זה נהנה וזה לא חסר, הוא רק דיון דיעבד אם נהנה, האם עליו לשלם.  אבל אם הבעל אוסר שימוש בשלו, ודאי שאסור, הרי זה שלו.

ש: בעצם לא מדובר בחפץ ממשי שמשתמשים בו אלא במין דבר וירטואלי?

ת: בעלות על יצירה רוחנית היא שאלה ישנה כגון זכויות יוצרים על ספר, ויש בה מחלוקת.  לפי השואל ומשיב (מהדו"ק א מד) והנצי"ב (משיב דבר א כד) ועוד, זו בעלות ככל בעלות. לפי רבי עקיבא איגר והתם סופר (חו"מ עט) ועוד, אין בעלות ממונית.  אבל בנדון שלנו, בין כך ובין כך אסור, ואין כאן מקום להאריך.

ש: ומה אם הם גויים, האם מותר להוריד?

ת: ודאי לא.  נפסק שגזל גוי אסור.  ובנוסף לכך, אם יתגלה, יש בכך חילול השם (שו"ע חו"מ שסט ו).

ש: ואולי אם בעל היצירה שם את יצירתו באינטרנט, זה נקרא אבידה מדעת, כגון "הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשירה, והלך לו, השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו, הרי זה איבד ממונו לדעת" (שו"ע חו"מ רסא ד).

ת: הכוונה שאין לו חובת החזרת אבידה, אבל אסור לו לקחת לעצמו (שם).  ולגופו של עניין, כבר אמרנו שהוא עושה זאת לא מתוך חוסר אחריות אלא מתוך שיקול מחושב שבדרך זו אנשים יתענינו ויקנו, ואין לו דרך אחרת לפרסם את יצירתו.  אגב, מה שאמרנו קודם שאין זה זוטו של ים, בגלל שלא התיאשו הבעלים, זה לשיטת הראשונים שההיתר הוא משום יאוש בעלים, אבל יש שיטה שההיתר הוא גזירת הכתוב מפני ש"אבודה ממנו ואבודה מכל אדם" והרי כתוב "אשר תאבד ממנו ומצאתה" (דברים כב ג).  וכן פסק השולחן ערוך (שו"ע חו"מ רנט ז).  והרי התכנית באינטרנט אינה אבודה מכל אדם, שהרי מוצאים אותה, ואולי ישלמו, לכן אינה נכללת בגזרת הכתוב.

ש: ומותר לשמוע שיר או להסתכל על סרט בלי להוריד אותו?

ת: אם הבעלים עצמם שמו אותם או ידוע שהם מרשים, כלומר שזו תוכנית חינמית Free Ware.  אבל להיזהר מאוד מאתר "שיתוף קבצים" שלוקח מכל הבא ליד.

ש: אם קניתי דיסק, מותר לי להוריד מן האינטרנט שיר לסלולרי שלי?

ת: כן.  הרי שילמת.  וכן אם הדיסק נמחק או התקלקל, מותר לך לשחזר שהרי שילמת.

ש: ואם קניתי דיסק, מותר לאפשר לחבר להעתיקו?

ת: לא.  כי המוכר מכר לך רק בשבילך ולא כדי שתעתיק לאחרים.  יבואו מאה אנשים, יקנו דיסק אחד, וישכפלו לכולם.  זה נקרא ששייר לעצמו זכות, כדברי הגרז"ן גולדברג (תחומין).  אבל לבני הבית שגרים יחד באותה דירה, אפשר להקל, כי ממילא יכולים להעביר מאחד לשני.

ש: ולהשאיל את הדיסק עצמו לחבר, מותר?

ת: כן.  זה לא דבר שהמוכר יכול לשייר לעצמו.  אבל שאלה זו והקודמת כבר לא נוגעות לאינטרנט.

ש: ובסיכום?

ת: ועשית את הישר ואת הטוב.