בוא הביתה, בוא לצבא

הרב שלמה אבינר

 

שיחה א

-          יוסי! - צועקת ריקי מהחלון - לאן אתה הולך עם התיק הזה על הכתף?

-          אני עוזב את הבית כי נמאס לי.

-          אתה לא הולך לשום מקום.  גם לי נמאס ממך, ובכל זאת אתה חוזר מיד, כי זה הבית שלך, זה הבית שלנו.

-          אבל את מציקה לי כל הזמן...

-          גם אתה מציק לי כל הזמן, ובכל זאת איני עוזבת את הבית, ואיני זורק אותך החוצה, כי יש לי אחריות על הילדים.  לך אין אחריות!  אתה תייר?  אתה טוריסט? יוסי, אתה חוזר מיד!  הופ!

-          כדי לריב יחד?!

-          כן, כדי לריב.  שמע  יוסי, אני אוהבת אותך.  אבל יש עלי עומס רב: בית, פרנסה, ילדים, משפחה.  נכון שאני רבה איתך, אבל אני לא שונאת אותך.  אני צריך אותך.  בוא הביתה! 

-          הבית הזה הוא גהינם!

-          שוב עם ההגזמות שלך. בוא ננסה שוב יחד, נדון, נדבר...

-          כבר דיברנו.

-          נדבר עוד.  נו, יוסי...

-          טוב ,אני בא.  גם אני אוהב אותך.

-          תודה לאל.  אבל לאן אתה הולך?  זה לא הכיוון?!

-          אני הולך ממול לקנות לך פרחים.

 

שיחה ב

-          הי, אתה עם הכיפה, לאן אתה הולך?  - צועק הרמטכ"ל מהחלון.

-          אני לא מתגייס לצבא, אני לא הולך לקצונה, נמאסתם עלי.

-          אתה יודע, גם אתה נמאסת עלינו.

-          אם כן, ניפרד...

-          ואתה באמת חושב שצבא זה סתם תכנית כבקשתך.  אתה לא מבין שזה הכרח קיומי לאומה?!  אתה רוצה לשבת בשקט בבית, ואחרים ייהרגו בשבילך?!

-          בבקשה, אל תדבר אליי בטון כזה.  אני כן אוהב את הצבא, ואני גם אשמח ללכת לקצונה, אבל אתם פשוט עושים לי גהינם, אתם מכריחים אותי לשרת עם בנות.

-          בוא. בוא.  ונדבר יחד.

-          כבר דיברנו.

-          אז נדבר עוד.

-          גם עוד כבר דיברנו.  בינתיים, זמנית אני לא בא, עד שתירגעו עם השטויות שלכם.

-          ואתה חושב שגם האויב יירגע זמנית.  תגיד, נעשית חרדי?

-          לא נעשיתי חרדי. בשביל זה לא צריך להיות חרדי, אלא  נשארתי נורמלי.  ועם החרדים, אתם לא מכריחים לשרת עם בנות.  אז למה אני כן?

-          כי אז הם לא יבואו.  ואתה כן תבוא, כי אתה אוהב את הצבא.

-          נכון.  אני אוהב את הצבא.  בכל ליבי ובכל נפשי.  אז למה אתה עושה לי את זה?  למה?  דווקא מפני שאני כל כך אוהב את הצבא, כואב לי מה שקורה שם.

-          גם אני אוהב אותך, ואני מצטער שאתה סובל, אבל אני צריך אותך.  תאורטית, אני יכול להסתדר בלעדיך.  אבל אני לא רוצה להסתדר בלעדיך.  נו, בוא.

-          אני בא, אבל אני מזהיר אותך מראש, אם תדחוף אותי איפה שאסור לי, לא אלך. אני בא.

-          יופי...אבל לאן אתה הולך?  זה לא הכיוון.

-          אני מביא ספר מסילת ישרים.

-          מה זה?  זה בשבילך?

-          לא, זה מתנה בשבילך.