קיצור הלכות נשק

 הרב שלמה אבינר

                                        

הליכה עם נשק

ש: האם יש ענין להסתובב עם נשק?

ת: כן, משום הרתעה. אבל רק מי שהיה בצבא ויודע  להשתמש (עי' מורה נבוכים א נד – מ"צ).

 

כניסה לבית הכנסת עם נשק ותפילה עם נשק

ש: האם מותר להיכנס עם נשק לבית הכנסת?  מותר להתפלל עם נשק?

ת: כתוב בספר 'אורחות חיים': "אסור להיכנס לבית הכנסת בסכין ארוך, לפי שהתפילה מארכת ימיו של אדם והסכין מקצרם". וכן נפסק ב'שולחן ערוך' (או"ח קנא, ו). ומה ההבדל בין סכין ארוך לבין סכין קצר? שסכין קצר אפשר לכסותו כך שלא יהיה ניכר, אך הדבר בלתי-אפשרי בסכין ארוך (כף החיים אות מב). מכל מקום, למדנו שעדיף לא להיכנס לבית-הכנסת כלל וכלל עם נשק. אבל הדבר אינו תמיד אפשרי, ומסוכן להשאיר נשק בחוץ. אמנם בנשק שלנו יש להקל יותר מאשר בסכין, שהרי ברור שאם הנשק אינו טעון אין הוא מסוגל לקצר חייו של אדם. רק יש לכסות את הנשק בבגד וכדו' (מ"ב ס"ק כב).

 דין זה אמור גם לגבי בית-המדרש, שהרי קדושת בית-המדרש גדולה מקדושת בית-הכנסת, וכך כתוב בגמרא סנהדרין (פב, א): אין נכנסין בכלי זין לבית-המדרש, שנאמר: "ויקם מתוך העדה ויקח רמח בידו" (במדבר כה, ז), הרי שכשהיה בתוך העדה, היינו סנהדרין שיושבים ודנים, לא היה הרומח בידו (רש"י). 

כיוון שטעם זה קשור לתפילה שמארכת ימיו של אדם, יש שאמרו שגם כשמתפלל לא בבית-הכנסת יש לכסות את הנשק ולפרוק את המחסנית.

לכן הנושא נשק בבית כנסת, יכסה את נשקו תחת בגדיו שלא ייראה לחוץ ויפרוק את המחסנית. ואם אי אפשר לו לכסותו, כגון שהוא רובה גדול, ויש צורך שיישא את נשקו עמו בגלל סיבה ביטחונית וכיו"ב, יש להקל להיכנס עם הנשק להתפלל (כף החיים קנא מב. שו"ת ציץ אליעזר י, יח. שו"ת יחוה דעת ה, יח.  מובא בפירושי על קצשו"ע יג ב – מ"צ).

 

אקדח לכהן

ש: האם מותר לכהן לעלות לברכת כהנים עם אקדח מוסתר ע"י חולצה?

ת: כן.  בבית כנסת יש לכסות נשק, אא"כ חיוני שיהיה גלוי.  אין חומרה נוספת בברכת כהנים.  אמנם כהן שהרג את הנפש אינו עולה לדוכן, אבל כאן לא הרג.  וגם חייל כהן שהרג עולה לדוכן.  שו"ת יחוה דעת (ב יד.  שו"ת שאילת שלמה ג סא.  דלא כהגרי"ד סולוביצ'יק – נפש הרב קלב – מ"צ).

 

נשק בשבת

ש: מותר בשבת לישא בבית כנסת נשק על אף שהוא מוקצה?

ת: כן. וכן בכל מקום. ספק פיקוח נפש. בנוסף, לפי הגרשז"א, יש לו כל רגע ערך של הרתעה. הערות בשש"כ (פרק כ הערה כח – מ"צ).

 

נשק לאישה

ש: אנו עוברים לשכונה של ערבים.  האם אני יכולה לעשות רשיון לנשק?

ת: כן.  אבל לישא נשק מכוסה ולא גלוי.  עיין שו"ת יחוה דעת ה נה (וכן בשו"ת אגרות משה או"ח ד עה). ובדידי הווה עובדא, בזמן מגורנו בעיר הקודש חברון, הממשל ציווה שלא נסתובב בעיר בלי נשק.  ושאלתי את פי מו"ר הרב צבי יהודה אם מותר לאשתי לשאת נשק ולהתאמן.  והשיב לי שכן.  אבל מובן שעליה ללכת עם הנשק בתיק או בכיס, ולא במותניה... גם בקהילת קודש קשת, בהתחלה ארגנו אימון נשק לנשים, וגם אשתי השתתפה, מפני שהיה בכך צורך פיקוח נפש.  ואז היו שם תלמידי חכמים גדולים של ישיבת 'מרכז הרב', ולא פצו פה ולא צפצפו.  וגם הרבנית חנה טאו התאמנה בנשק, וזה מעשה רב" (גן נעול עמ' 138 ).

 

חייל ששכח נשקו

ש: חייל הלך להתפלל ושם את הנשק שלו על האדמה. אחרי התפילה יצא ושכח את נשקו. חזר לאוהל התפילה והנשק היה עדיין מונח שם. מי ששוכח את הנשק נענש להישאר בשבת. האם החייל חייב לדווח למפקד שלו ששכח את הנשק?

ת: א. מודה במקצת פטור. כלומר, מי שמודה שהוא חייב ואין ראיה אחרת, הוא פטור מעונש. ב. הוא שכח במקום שמור ולא במדבר או בדוכן פלאפל. אם כן, זה ספק ספיקא, ובספק ספיקא אפשר להקל.

הרב  שמואל פאלאג'י, תלמיד חכם ואדם משכיל, צאצא למגורשי ספרד שהתיישבו במרוקו, ייסד לפני חמש מאות שנה   את צי הקורסארים של הסולטנות.


בספינת הדגל שלו היה בית-כנסת זעיר. למרות עיסוקו האלים, הקפיד הרב על קלה כחמורה ונהג לומר תדיר כי הוא אינו מתפרנס מעיסוקו בשוד עוברי הימים. מייחסים לו גם המשפט הבא: "אני נכנס חגור חרב אפילו לבית-הכנסת, כי נדרתי נדר: לא אניח את חרבי זו מידי עד אשפיל את מלכות ספרד הרשעה ואדרוס את גאוותה. כה ייתן לי ה' וכה יוסיף".