סמרטפון חסום

הרב שלמה אבינר

 

 

שאלה: אני מתלבט זמן רב מה עדיף, האם לעבור לסלולרי פשוט בלי אינטרנט או להישאר עם סמרטפון ולשים חסימה.  יש טוענים שסמרטפון עם חסימה עדיף כדי להתמודד ולא לברוח?

תשובה: ודאי עדיף טלפון כשר פשוט.  אסור לאדם להכניס את עצמו לידי נסיון, כי מנין לו שיעמוד בנסיון.  אם הקדוש ברוך הוא שולח לנו נסיון, זה סימן שאפשר לעמוד בו, וכמובן אין זה בטוח שנעמוד בו, שהרי יש לאדם בחירה חופשית, אבל ברור שאפשר לעמוד בו, ואם כך גזר רבונו של עולם, להכניס אדם לנסיון, סימן שכך זה טוב.  ואף על פי כן, אנו מתפללים כל בוקר "ואל תביאינו לידי נסיון", ועיין פירוש מרן הרב קוק שם בסידור עולם ראיה.  אבל להכניס עצמנו לנסיון, חס וחלילה.

שמא תאמר: זו בריחה.  אכן זו בריחה, ואיפה כתוב שאסור לברוח?  אדרבה צריך לברוח מן היצר הרע, הכי רחוק שאפשר.  וזאת הסיבה שחכמים תיקנו תקנות וגזרו גזירות כדי להרחיק אותנו מן העבירה.  וכמובן, אין זו המצאה שלהם, אלא רבונו של עולם הוא שציוה עליהם לנהוג כן.  ולכן גזרו הרבה ותיקנו הרבה.  ולפעמים גם גזרו גזרה לגזרה. אמנם בזה אחר זה, לא גוזרים, אבל בבת אחת, אפשר.  כל זה, כדי לשמור את האדם מן העבירה, כי היצר הרע הוא חזק. אמנם גם יכלו לגזור יותר, אך לא רצו להכביד על האדם מעבר ליכולתו, והשאירו זאת להחלטה אישית.  כמו שמסביר ספר מסילת ישרים שיש שלוש בחינות: מה שהתורה אסרה, מה שחכמים אסרו על כלל ישראל ומה שכל צדיק וצדיק גוזר על עצמו (מסילת ישרים פרק יא לגבי נזיר).

כמובן, המנעות מסמרטפון גם עם חסימה, אינה חומרה שאדם מטיל על עצמו, אלא דין גמור, שהרי גם  אם הוא חסום, הוא אינו חסום לגמרי ועדיין מלא טומאה מכל סוג: פריצות, כפירה, לשון הרע, ליצנות וכולי.  ראה בשולחן ערוך שאסרו לקרוא "דברי חשק כגון ספר עמנואל" (שו"ע או"ח שז טז), וסמטרפון עם חסימה הוא פי אלף יותר גרוע מספר עמנואל, וכמובן ראיה היא יותר חמורה מקריאה, והרי כתוב: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחר עיניכם.

שמא תאמר: אם תמיד אנו בורחים, אז כיצד נלמד להתמודד?  התשובה פשוטה: לא כתוב בתורה שאדם צריך  להמציא לעצמו התמודדיות, אלא די לו להתגבר על היצר הרע שכבר יש לו.  וגם זו מלאכה מאוד קשה ומלחמה מאוד קשה, כפי שכתוב בספר מסילת ישרים: "כי כל עניני העולם, בין לטוב בין לרע, הנה הם נסיונות לאדם" (פרק א).  וכדי לנצח יש להיות "בן חיל" (שם).  הלוואי והיינו מתגברים על הנסיונות שכבר יש לנו, הלוואי והיינו זוכים למידת הזהירות, כלומר הימנעות מן החטא, ולמידת הזריזות, כלומר קיום כל המצוות, וגם מידת הנקיות, שהיא שמירה מחטאים שאדם מרמה את עצמו שאינם חטאים כי הרבים שקועים בהם.  כל אלה שלושת המדרגות אינן מידת חסידות אלא חובה פשוטה על כל יהודי פשוט.

יתר על כן, גם אם אדם מכניס עצמו לנסיון, ומנצח, בכל זאת יש טומאה בעצם הכניסה הזאת, כדברי ספר מסילת ישרים, כי "אי אפשר שלא תתעורר תאותו לחמוד אותם, ואפילו לא יניח את יצרו שינצח אותו, על כל פנים מידי מלחמה לא ימלט והוא בסכנה" (פרק טו), "וכל מלחמה שהיא נגד נטיית הטבע, מלחמה חזקה היא" (פרק יא).

הקיצור, הטיעונים האלה על "התמודדות" הם מפיתויי היצר הרע, ש"איש מלחמה הוא ומלומד בערמומיות" (שם פרק ב), "כי הנה היצר הרע באמת חזק הוא באדם מאוד, ומבלי ידיעתו של האדם הולך הוא מתגבר בו ושולט בו" (פרק ה).

בסיכום, לא להתחכם על התורה, לא להתחכם על חז"ל, להתנהג בטהרה, בתמימות, בצניעות, להתרחק מן הכיעור ומן הדומה לו ומן הדומה לדומה לו (מסילת ישרים יג), ולשאוף כל חייו להתקרב אל ד'.