אלימות רכה או אם לא תעשה כרצוני, ארגיש פגוע

הרב שלמה אבינר

 

הרבה דרכים יש כדי לכפות התנהגות על הזולת נגד רצונו, בין שהזולת מודע לכך בין שאינו מודע.  אחת הדרכים המאוד מתוחכמות היא לומר לו: אם לא תעשה כך וכך, ארגיש פגוע, או לא תעשה כך וכך, ארגיש פגוע, ואז חברו שהוא אדם רגיש עדין ומוסרי נחסם.

דוגמה: אם לא תצביע עבורי לתפקיד פלוני, ארגיש פגיעה.  או אם לא תבוא לחתונה שלי, שהיא גבר עם גבר, או רפורמית, או אזרחית, אתה פוגע בי.  או אשתי היקרה, אם את מתלבשת כך וכך, אני פגוע.

אכן, עקב הטבת תנאי החיים, בחסדי ד' עלינו, אנשים רבים מגיבים בפגיעוּת יתר, כלומר בפינוק רגשי.  האדם דורש מהמציאות שהכל יהיה כרצונו.  אם הדברים אינם כפי שציפה, הוא חש אכזבה צורבת, מועקה, תסכול וכדומה.  הוא כבר אינו מסוגל להתמודד עם מצבים בניגוד לרצונו, כאילו המציאות כולה בנויה אך ורק עבורו.  אז הוא מפצה את עצמו על ידי בכי, אלכוהול, סמים, כעס על הזולת המזדמן, או  הפעלת לחץ עליו על ידי שמציג את עצמו כפגוע, מה שהוא סוג של אלימות רכה. 

כמובן, לא זו הדרך של התורה ואפילו לא הדרך של האדם הנורמלי.  עליו להיות גיבור.  הוא כבר לא ילד קטן שאינו מסוגל להלום כל דבר נגד רצונו, בהיות מסתכל על עצמו כמרכז העולם, מתוך מבט אנוכיי, וכמובן אי אפשר להאשימו, שהרי עדיין קטן הוא.  אך מגיל בר מצוה, עליו להיות גיבור.

אבל יש מוסיפים חטא על פשע, ומשתמשים בחולשה הפסיכולוגית של הפגיעות כמכשיר מניפולטיבי, בין שזו פגיעוּת אמיתית, בין שזו פגיעוּת מדומה.  זו טקטיקה ערמומית של מניפולציה רגשית, של סחיטה רגשית.

פעם שמעתי מניפולטור פסיכולוגי כזה אומר לחברו: מאוד נפגעתי מדבריך.  חברו לא נשאר חייב והשיב: ואני מאוד נפגעתי מזה שנפגעת ממני.  יפה השיב: זו שיטה נלוזה של סתימת פיות.

כל זה שייך לדרך ארץ שקדמה לתורה, כלומר הבינה הטבעית והמוסר הטבעי הפשוט.  עיין ג'רמי בנטהם וג'ון סטוארט מיל על החרות: חיה ותן לחיות.