פני הדור כפני הכותל

הרב שלמה אבינר


[דברים בתפילת מנחה בכותל הקדום ]

 

ברשות רבונו של עולם שהחליט ששכינתו תשרה פה,

ברשות ציבור הקדוש שבא להתפלל, גם גברים גם נשים,

אנחנו נמצאים במקום הכי קדוש לא רק בעולם אלא גם ביקום כולו.  "השמים שמים לד', והארץ נתן לבני אדם" (תהילים קטו טז).  ובכל זאת, יש מקום אחד בארץ המחבר הארץ לשמים, וזה מקום המקדש.  גם אחרי שהמקדש חרב, השכינה לא זזה ממקום המקדש ומהכותל  המערבי.

ברוך ד', רבונו של עולם החליט להושיע את עמו.  לאט לאט אנחנו קמים לתחיה.  לבנין בית המקדש - עוד לא הגענו, לכותל המערבי - כבר הגענו.  הגאולה מגיעה קמעא קמעא.

אנחנו עומדים מול מקום בית המקדש.  כתוב בפרשת בהר: "ומקדשי תיראו" (ויקרא כו ב).  הגמרא ביבמות (ו ב) אומרת: "לא ממקדש אתה מתיירא, אלא ממי שהזהיר על המקדש" (יבמות ו ב), ודין זה הוא גם בזמן שאין המקדש קיים (שם).  אנחנו יראים מרבונו של עולם.  מורא מקדש שייך לא רק בתוך המקדש אלא גם מולו.

יש אנשים שטועים וסוברים שכיוון שד' עושה ישועה לעמו, עכשיו הוא רק עת שמחה ולא עת יראה.  אלא מרן הרב קוק כותב באיגרת שע"ח המפורסמת שמופיעה בהתחלת ספר אורות התשובה, שהשמחה אינה מבטלת את חרדת הקודש, אדרבה השמחה צריכה להגדיל עוד יותר את חרדת הקודש.

יש אנשים שלוקחים כל דבר אלקי ומצמצמים אותו למידת האדם, כמו שעובדי עבודה זרה למיניהם עושים.  במקום לעמוד בחרדת קודש, הם מקטינים למידת האדם, כדי להרגיש, להבין, לשמוע וכו'.

אותו דבר לגבי הכותל המערבי, יש שרוצים להפוך אותו למידה אנושית. אדרבה יש להתרומם ולהתגדל בכותל.  חילוני הגיע לכותל ואמר: הפכתי לאדם אחר!  יש הרבה רחוקי תורה שהם גם מכבדי התורה, והם באים לכותל כדי  להיות במצב יותר עליון ויותר נשגב.

פעמים רבות הקב"ה הופך את הרע לטוב.  משום המקטינים, זכינו להתגדל, ולבוא להתפלל במקום הזה.  הכותל הוא הקיר התומך של הר הבית, והוא קדוש מקצה לקצה, מקצה הכי צפוני לקצה הכי דרומי.

פני הדור כפני הכותל.  הדור לאט לאט גדל, וכן הכותל.  לפני מלחמת השחרור, הכותל היה קטן במקום צר.  במלחמת ששת הימים הוא גדל.  עכשיו הדור גדל וגם הכותל גדל.  מי מבין את הנהגה האלוהית, המגלגל אור בתוך החשוך.

רבנו הרב צבי יהודה לא היה הולך סתם בכל הזדמנות לכותל אלא באופן נדיר, לדברים עילאיים.  הוא היה עומד ורועד מחרדת קודש מול הכותל, רועד כפשוטו.  וכשחזר לביתו, עוד היה רועד שעתיים.

גם יעקב אבינו אמר: "מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (בראשית כח יז).

רבונו של עולם עשה חסד, הוא לא שכח את הארץ, ואנחנו קמים לתחיה בתוכה.  כל מקום אפשר להתחבר לד', אבל יש מדרגות.  אנחנו עומדים במקום הכי קרוב שאפשר למקום המקדש עצמו, להתפלל כאן, להתמלא באהבת ד' ובחרדת קודש.