"אוהד", Fan – זו אלילות חדשה?
 
הרב שלמה אבינר
 
 
 
 ש: יש תופעה חדשה של אוהד, Fan, קיצור של המילה באנגלית Fanatic.  מדובר
 באדם נלהב, שרוצה להתקרב כמה שאפשר לאליל שלו, שם פוסטרים שלו בכל מקום,
 ואוסף חתימות שלו.  ואם הוא רואה אותו ממש, הוא קופץ מרוב שמחה.  אם
 מדובר ב- Fan  של זמר, הוא קונה את כל התקליטורים שלו והולך להופעות שלו.
 יש אוהדים שמחקים את אלילם, בלבושו וצורת דיבורו.  הם כפילים שלו.  הם
 מתאספים ביחד לחלק חפצים המוטבעים בתמונות האליל, ומדברים עליו שעות על
 גבי שעות.  יש כל מיני סוגי Fan: זמר, שחקן, ספורטאי, ואפילו משחק וידאו.
 אם זה כדורגלן, הוא נקרא אוהד Supporter.  האוהדים נוסעים באוטובוס
 מאורגן למשחק הקבוצה שלהם ויש לובשים פרטי לבוש עם תמונות האליל.  לפעמים
 מגזימים, הם לא סובלים שינצחו את אלילם.  הם נעשים אלימים במגרש עד כדי
 תגרות ומכות בין הצופים, זורקים חזיזים ורימוני עשן על המגרש.  האם אין
 לפנינו אלילות חדשה?
 
 ת: תופעה חדשה, כן.  יש אומרים עקב נפילת הדת והלאומיות במערב, אז האליל
 משמש כתחליף.  על כל פנים, אין זו עבודה זרה, על פי הגדרתה ההלכתית.  אבל
 בהחלט יש כאן מידה רעה, או כלשון הרמב"ם חולי נפש, שאכן יכול להגיע עד
 להפרעה נפשית.
 
 לפעמים התופעה של Fan היא מופנמת .כלפי חוץ אותו אדם מתפקד רגיל ואינו
 מגלה שום אהדה.  אבל בסתר לבבו, הוא ממש שבוי של אותו אליל.  אז הוא מנסה
 לשכנע את עצמו שלא כן הוא, כך שהוא חי בסתירה פנימית שיכולה לגרום
 לדכאונות או להפרעות נפשיות אחרות.
 
 ויש Fan מוחצן, שאינו מתכחש להערצתו, ואינו מהסס לבטא אותה מול כולם
 באופנים שונים.  לפעמים יש גם מעברים   מאחת לשניה,מופנם ומוחצן, הולך
 ו,חזור.
 
 יש גם הסבר פסיכואנליטי, שתופעת ההערצה הזאת נובעת ממחסור באהבה בגיל
 צעיר, כך שהוא מחפש תחליף, איתו הוא יכול להזדהות, ושממלא תפקיד של אם.
 הקיצור, בין כך ובין כך, יש כאן סיבוך פסיכולוגי פחות או יותר חמור.
 
 באופן פראדוקסלי, יש גם מימד בולט של אגוצנטריות ,כי ה-Fan מייחס לעצמו
 את החשיבות שהוא רואה באותו אליל.  הערצת האליל גונזת בתוכה הערצת עצמו,
במין נרקיסיות.
 
 על כל פנים, יש לתופעה זו תוצאות מאוד מזיקות בין אצל המעריץ עצמו, בין
 על המרקם הבריא של החברה.
 
 מלבד ההפרזה החולנית (מעקב כפייתי בתקשורת, איסוף חומרים ומותגים, פגישות
 עם אוהדים ועוד), יש בעיה מוסרית חמורה, בכך שאותם אלילים באמת אינם
 ראויים להערכה. לזמר, שחקן, כדורגלן, אין שום מעלה מוסרית.  אלו דברים
 חסרי ערך.  מי כן ראוי להערצה: אמא המגדלת ילדים, בני זוג נאמנים, רופא
 מסור, חייל אמיץ, תלמיד חכם צדיק, מנהיג המטיב לעמו וכדומה.
 
 וגם אז, אין להפריז.  את הדבר הכי טוב שבעולם, הקיצוניות מזיקתו.  לכל
 אדם יש חסרונות, אפילו לתלמיד חכם גדול, כי אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה
 טוב ולא יחטא.  המעריץ נוטה לראות רק את התכונות הטובות שבאליל שלו ולגמד
 חסרונותיו.  מרן הרב קוק הזהיר אפילו מפני דבקות יתירה בצדיקים (אורות,
 אורות ישראל ג ג).
 
 ודאי יש להעריץ את עם ישראל ואת מדינת ישראל, אך אין זה אמור למחוק את
 חוש הביקורת כלפי דברים שציריכם תיקון.  ודאי שאנו אוהבים את  צה"ל
 ומעריצים את צה"ל, אך אם יש תופעה לא תקינה, יש למחות ולדבר ולברר,
 ודווקא מתוך אהבה.
 
 את רבונו של עולם אפשר לאהוב ללא גבול, בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך,
 וכמובן את התורה ואת נשמת האומה,  שהרי מחוברים הם.