אל תעליב את צה"ל

הרב שלמה אבינר

 

אל תעליב את צה"ל.  אל תעליב, מחייל עד רמטכ"ל.  אל תעליב.  אסור!  זכורים אתם מי הראשון אשר העיז לבזות את צבאנו?  - גולית!  וידוע מה היה סופו.  ויאמר הפלישתי: אני חרפתי את מערכות ישראל היום הזה" (שמואל א יז י).  "ויאמר דוד: "כי מי הפלישתי הערל הזה, כי חרף מערכות אלהים חיים" (שם כו).  "ויאמר דוד אל הפלישתי: אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואנכי בא אליך בשם ד' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת" (שם מה).

שים לב לעלייה בדרגה:

-          מערכות ישראל.

-          מערכות אלהים חיים.

-          ד' צבאות אלהי מערכות ישראל.

אכן, אחד משמותיו של הקדוש ברוך הוא, הוא "צבאות".  וכן כותב מרן הרב קוק: "ד' צבאות הוא ד' אלהי ישראל, וצבאות ישראל צבאות ד' הם" (אורות עמ' כד).

שמא תאמר: זה נאמר בצבא טוב, בצבא אידיאלי, בצבא טהור, בצבא קדוש.  אותו יש לכבד.  אבל צבא מלא עוון, אפשר לבזות.

על זה אשיבך.  ראשית, גם אתה לא נקי מעוון, אז קשוט עצמך.  שנית, צבאנו אינו מלא עוון, הוא צבא מעולה וטוב.  בודאי יש בו עוון.  אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא.  וכן הוא בצבא.  יש לראות את הדברים בפרופורציה.

אבל גם לו יצויר, שצבאנו היה מלא חטאים, לא היה היתר לבזותו.  זאת מנין?  מעשה שהיה כך היה.  משקיף או"ם נדרש על ידי צה"ל להציג תעודת זהות.  זה הרגיז אותו והוא ביזה את מדינת ישראל.  כתב רבנו הרב צבי יהודה: כשם שהמחרף את צבא ישראל הוא כמחרף מערכות אלהים חיים, כך המחרף מלכות ישראל הוא כמחרף מלכות השם.  הוא מביא ראיה מאביה מלך יהודה שנענש מאת ד' בגלל שחירף במערכת המלחמה את ירבעם בן נבט מלך ישראל (ירושלמי יבמות פ' טז.  לנתיבות ישראל ב רלח.  וכן עמ' רכז).  והרי ירבעם בן נבט היה עובד עבודה זרה אשר חטא והחטיא את ישראל, ובכל זאת אסור היה, אפילו למלך אחר, לבזותו.  אנו למדים מההקבלה, שאפילו היה בצה"ל עבודה זרה, אסור היה לבזותו.  ב"ה, אין שם עבודה זרה, כמובן.

וזאת למה?  למה לכבד צבא שיש בו חטאים שונים?  התשובה פשוטה מאוד, עד כדי כך שעצם השאלה היא עלבון לאינטליגנציה: כי בזכות הצבא הזה אתה חי!  אז תגיד תודה.  הרי יש מסביבנו ארבע מאות מיליון אויבים שרוצים להשמידנו.  ולצערנו כבר היו דברים מעולם.  ואתה חושב שבנס אנו חיים וקיימים?  לא!  זה בזכות צה"ל.  או בזכות הנס האלהי המופלא הזה שנקרא צה"ל.  אז תגיד תודה.

בזכות צה"ל יש לך מדינה, בזכות צה"ל יש לך ארץ, בזכות צה"ל יש לך חיים.  בזכות החיילים שבמסירות נפש מדירים שינה מעיניהם לילה לילה, אתה ישן בשקט.  אז תגיד תודה.  ואל תעליב.

זה טוען נגד צה"ל: דתי מדי – מה שמכונה הדתה.  וזה טוען: חילוני מדי – מה שנקרא שעת השמד.  וזה אומר: זה צבא שמאלני.  וזה אומר: זה צבא ימני.  זה צבא מציק לערבים.  זה צבא מחבק ערבים.  זה צבא עוקר ישובים.  זה צבא תומך ישובים.  ועוד ועוד.  הוא מקבל סטירות משני הכיוונים.  מעולה.  זה סימן שהוא מאוזן.  אבל, אתה, אולי תירגע קצת.

אז מה?!  סותמים את פיותנו?!  - ודאי לא.  אם יש לך ביקורת על צה"ל, אמור.  אמור מה שאתה רוצה.  אבל מתוך כבוד, מתוך הערכה, מתוך אהבה, בלי הגזמה, בלי הכללה, בלי השמצה.  צבא זה רציני!  צבא זה פיקוח נפש!  צבא – לא מחלישים!  ביקורת?  כן!  אך דרך חיזוק ולא דרך החלשה.

ודאי יש דברים חמורים בצה"ל שצריכים תיקון.  ודאי יש לדרוש ולתבוע, להעיר ולהוכיח, בכל תוקף, אבל בלי שנאה ובלי ביזוי.

אולי עוד תטען: יש בצבאנו דברים שהם חילול השם, וחילול השם זה נורא.  נכון!  אנו מודים באשמה.  אבל יש בצבאנו גם קידוש השם, קידוש השם גדול, קידוש השם ענק, הקידוש השם הכי גדול שיכול להיות: שאנו עם חופשי בארצנו ושהגויים אינם משמידים אותנו, שזה החילול השם היותר נורא.  כך אומר יחזקאל הנביא: "וקידשתי את שמי הגדול המחולל בגויים" (לו כג).  אם כן, יש גם קידוש השם (הרבה) וחילול השם (מעט).  אז מה גובר?  כתוב בתלמוד ירושלמי: גדול קידוש השם מחילול השם.  מסביר רבנו הרב צבי יהודה שבמצב מביך שיש גם קידוש השם וגם חילול השם, - קידוש השם גובר.  קל וחומר בצבאנו שיש הרבה מאוד קידוש השם ומעט מאוד חילול השם.

וזאת לדעת: אנו דור של גאולה, אנו דור של מדינה, לכן אנו גם דור של צבא. אין מדינה בלי צבא, כלשון הרמב"ם: "הלכות מלכים ומלחמות".  זו מצוותנו.

נכון, יש סיבוכים בצבא, ויש לתקנם בכל תוקף, אך בינתיים זה צבאנו.  עדיף צבא עם בעיות מאשר לא צבא בכלל.  משל למה הדבר דומה?  אמא מתלוננת בפני הרב: בניי ובנותיי מסבים לי צער, זה חצוף, זה עצלן, זה שקרן, זה לא מקיים מצוות, זה...  השיב לה הרב: אלו אינן צרות.  רוצה את לדעת מה הן צרות?  - השכנה ממול שנשואה עשרים שנה ואין לה ילדים.  זו צרה.  את הצרה שלך היא מוכנה לקנות במיליון שקל.

את הצבא שלנו עם בעיותיו, אנו מוכנים לקנות במיליארד שקל, במיליארד מיליארדים שקל, בכל הון שבעולם .

בצבא הזה – כן הזה! – מתקיים: כי ד' אלהיך מתהלך בקרב מחניך להצילך ולתת אויביך לפניך" (דברים כג טו).  וכמובן, ויחד עם זה, ודווקא מפני זה, אנו זוכרים את המשך הפסוק: "והיה מחניך קדוש" (שם).

צבא היקר, אחי לנשק.  אני אוהב אותך, אני גאה בך, ולכן אמשיך להביע ביקורת נגדך, ואמשיך להיות גאה בך.

צבאי היקר, אני מעריך אותך, ואני בוכה, הרבה דמעות של שמחה, וקצת דמעות של צער, והן מתערבבות, עד שאני כבר לא יודע מי נגד מי.

ברוך אתה ד' שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה ולצבא הזה.